במקל בסרגל: ביקורת טלביזיה על שני פרקים ראשונים מתוך: 'חולי אהבה' בערוץ קשת 12

 סוף סוף עולה בתוך ים השידורים החדשותיים בישראל השורדת טראומה קשה, סידרת טלביזיה תוצרת הארץ. בעברית. עם שחקנים טובים ישראלים. הפקה שמצליחה לגבור על גובה שולחן המגישים חדשות אינסופיות (שמממנים אותן אינסוף פרסומים לעמותות מלכ"ר שמסייעות מי יותר מי פחות).

קשה לגבור בדרמות על גבול אופרת סבון במדיה מוכת רייטינג, שבורח לטיקטוקאים ומדיות בידור שפופולריות בקרב צעירים שמעודכנים ומקומבנים גלובלית. או רייטינג שנחלק במקרים מסויימים בין מדיות חדשות למדיות מסורתיות אצל מובטליםות שסובליםות מזמן פנוי בהסכמה או בכפיה תלוי מי האחראי לזמן. 

כשמובטלים זה ברוב המקרים סוגשל פראיירים שויתרו על זמן במרוץ גלובלי, מרוץ קריטי כמו קצב בלהיט דיסקו על זמני של הביג'יז לטובת הכלל או המשפחה או גם וגם, וגילו שהבדיחה או הסיוט על חשבונםן. וגילו שיש מעט מאוד סימפטיה (נוט טו מנשן אהבה), בכל המובנים, בלי קשר ללהיט גלגלצ ששכחתי מי שר. גיגלתי: כתוב ש-Rare Bird הו כמה מפתיע ששכחתי. הלו המגישים בגלגלצ ו-88FM  מממשיכים לתת קרדיט לאומנים. 

בזמן שנשאר לאנשים ובייחוד נשים שמתרוצצות בין הילדים והבית למשרה משרדית חלקית (כלומר משכורת חלקית, מצפים שתקחי עבודה הביתה), או שתי משרות בתור רופאה בכירה, במקרה של ד"ר עמליה המובילה בין המועמדים לנהל מחלקה בבית חולים שרוב הנעזרות בשרותיה הן נשים. בתור משהי שהצליחה במשרת אמא 24/7 (99.9% מתוך אימהות עובדות בישראל) יש להצלחותיה מעט מאוד יחס בתסריט עד לסיכון בעוינות לסידרה מצד אימהות בכל היקף משרה. אולי יהיה להן זמן מתישהו לסידרה קלילה על נושאים כבדים כשהילדים יגדלו.

 במשרת אמא עם עוד משרת אם בעת רכישת בית בישראל שמתחרה במחירים לבתים במקומות הצפופים והעשירים בעולם, אין זמן.

 במקביל ל'חולי אהבה' אני משלימה חוסרים שנוצרו מול אלו שהיה להם זמן ב2020 לעקוב אחרי עלילת 'טהרן'.

• תסריט - לא אתפלא במקרה שיתגלה מאחוריו פרח כיפות סרוגות דתל"ש בן שלושים ומשהו שצבר ניסיון כתיבה.    יש סגנון (בכמויות) יש תחכום בקודים שדוברי עברית מודרכת יבינו (בסגנון ציוצים יהירים בטוויטר עברית למי שביזבזו שם זמן שאין אבל למדו באיחור אופנתי עברית מדוברת חצי צהלית חצי מקראית)

• כל החלקים בתסריט שקשורים למיגדרים הישנים (גברים ונשים בלי הסקלות החדשות)  ומתייחסים לחברה ומשפחה  בקרב הדמויות הראשיות והמשניות. נושאים כבדים מורכבים שכותבים מבוגרים פוחדים מהם (מאחרונת הבלוגרים 
•  עד בכירת התסריטאים שבכל תסריט איכות ישראלי יהיו סימנים מאיזמל המנתחים הדקיק שלה ) מרודדים לעובי 6  
• במכונת פסטה ביתית. הדימויים הם של מישהו שקראתי ביקורת טלביזיה שלו באחד העיתונים 
•  * מתנצלת על הדימויים. כשהייתי עובדת מאושרת בגליל שלחו אותי לפקח על אספקט מסוים בתכניות להוסיף לולים מתועשים ל'ייצור' ביצים לחוות לולים. תוספת הלולים נדחתה על הסף דרך עלויות כבדות שהוכתבו למושבניקים שכרתו באזור עצים בוגרים ומגבלות שהטילו מהנדסים לתנועת משאיות אל מחוץ ולתוך חוות הלולים מכביש שבו שמרו באותן שנים על בטיחות הנוסעים. הקולות והריחות (נחסכו ממני מראות פחים עם גוויות) זה משהו שנצרב בזיכרון האישי ומקשה 
• 
  
• קשה להשרות קיטניות ולהכין תבשילים לניגוב עם פיתה כמו בהודו למי שצריכים ביצים לחלבונים אבל עדיף על צריכת ביצים 'מפס ייצור' נורא .

תאכלו פחות ביצים זה לא פראפרזה על מארי אנטואנט אלא עיצה מחברה וטרינרית (אני פיקחתי על עניין הרס נוף הגליל   והעצים הבוגרים) שראתה כמויות הורמונים משכחי כאבים וחומרים שמוזרקים לתרנגולות בתנאים האלו שנמצאים בביציהן . 

. ובקיבות אלו שאוכלים אותן ובקיבות ילדים שמאכילים בהן.

• .שחקנים - ברוך השם ותודה לאל הדמויות מגולמות על ידי אילת זורר ועמוס תמם האמיתיים, השופעים ניואנסים 
•   שחקנים אמיתיים יכולים לשכנע בערכם המוסף שיש עומק בתסריט במקור, בעת שבניכר כבר נעשה שימוש בהולוגרמות עם טווח הבעות מכני ובבימוי מכני תוך הסתפקות המפיקים בביזנס וקהלם בפרצופים מפורסמים

הפסקול - נכון יפה ומקצועי ברמות שקצת מעצבן מרוב שהוא יפה ונכון.                                                                            יש מלא קריצות מיזוגניות וגישה נובורישית לחיים

 ביצירה שהיא בתכלס סיפור כיסוי לדרמה עתידנית (עתידנית לייט): ישראל של מעלה וישראל של מטה בלי החלקים של ישראל של מטה. יש זהירות מוגברת מכל קו עלילה או דיאלוג שמזוהים כישראליים.

 עושה רושם שהחלקים במד"ב שמתעסקים בעולם 'של מטה' נגזרו ונזרקו לרצפת חדר העריכה. עתיד בדיוני שמתקרב בצעדים מבעיתים כל עוד אין שינוי בגזרת המחליפים האנדרואידים בתפקידים שמילאו אמנים ואומנים בארמונות בהיכלים ובאולמות.  עם הרמיזות עליו שמכווצות לסצנות מועדון הסטנדאפ. סצנות המועדון יכלו להתרחש בכל עיר בעולם. אין בדמות האחות הסטנדאפיסטית (הלוזרית כך נכתב בתסריט) שום דבר מאינסוף האפשרויות שהגורל ייעד או מייעד לנשים סטנדאפיסטיות 'לוזריות' בישראל. למרות שההורים של האחיות הורים נורמטיבים מבוססים כלכלית שגידלו בת בכורה לתפארת מדינת.

יש בסדרה תמה theme שכיחה במד"ב שמרחיקה בין עוני קיצוני לעושר מנותק, עד חוסר יכולתם של השוכנים בשני הקצוות לתקשר ביניהם. 

אבל השלכות העוני הקיצוני אינן נמצאות בסדרה הדוברת עברית. לצערי צברתי קילומטרז' צפייה בסדרות נטפליקס בשפות זרות וגם באנגלית. אלו סדרות שמדיפות ניחוחות מרכך כביסה נעים. אין בהן פשעים מסוג שהשיג פעם רייטינג לטלבזיה מצפיית גברים. מדובר בטלביזיה (או שידור סטרים על מסך מנוי) נטולת אקשן (בתור אישה אלימות במינון גבוה זה דבר דוחה) שמתעסקים בהן עוקצים 'קטנים' עצובים והרסניים מעל סף היקף עוני מסוים.

 רק מי שהיתה קורבן או שניסו להפוך לקורבן שאוכלת (השם ישמור, בגילה ועוד בלי להיות מטופלת בנכדים) חסכונות משנות עמל בשתי משרות (ומופסדים עקב ניצול חוסר הבנה אצל אימהות מבוגרות לאיך מנהלים חסכונות מול פקידים ופקידות בבנקים שמציעים השקעות טובות יותר או פחות (היותר שמור כמעט תמיד לקליקות גברים). הפחות גובל בנזקים שנזהרות מהם לאחר הסדרות בנטפליקס: איך לשמור על ריבית לכסף שמאבד ערך בטכנולוגיות משתנות וקליקות לגברים בחבורות (סוד שמור שעליו רק רומזים בפוד קאסטים שאמורים ללמד על כלכלה מודרנית) בסדרות יש רק רמזים על קרבות דורסניים בשולחנות ה'בורד'ים, החברות וסוללות העו"ד שהם מעסיקים והקשרים עם הסייבר והדארקנט). איך מתעלמים ממלחמות התשה קטנות מלהקות זאבים או עורבים שמחפשים שלל קל במטרדים משפילים באיתותים כאילו מקריים. איך מוצאים מוסך שמוכן בכלל לתקן רכב לאישה בלי לצאת פראייר (לדעתי אין כאלו ובמקרה שהיו ב'יצאת צדיק' הפסדתי את הפרק בשנים שליטרלי חייתי בלי טלביזיה ושמעתי רק שיחות מטבחון על תכניות כלשהן), איך משלמות פי שתיים לכל הנדימן שיש מקרים שהוא האחראי גם לנזקים שצריך לתקן וגם לתיקונים. אזור הדימדומים שד"ר עמליה הגרושה בוודאי הכירה, אפילו ש הבעל לשעבר שמיוצג בסדרה כאילו שהוא בעל ואבא 24/7 .

 אך כאמור: רצפת חדר העריכה.

יש בין היצירות הבדיוניות שניסמכות על עיקרון ההקצנה במצב הקצוות  (הקיטוב? ) כאלו שיוצריהן שומרים איזון בין סצנות פשע ודקדנס לסצנות פסטורליות עם עיבוד אמנותי למסרים הפחות אסתטיים. 

בקצה הנמוך במדע בדיוני ההמון העני מתפלש ברפש ברחובות מצחינים אך יש נחמה פורטה בחום אנושי ואיכפתיות שההמון שומר לקרוביו. בינתיים בקצה הגבוה יש שכבה מצומצמת מועשרת של יפים ושנונים ועוזריהם ועוזרותיהם. מתלמדת ערביה (שמה ומיבטאה שאינו קשור למיקום גיאוגרפי) ורופא מרדים רוסי. לעוזר האישי המנהל קמפיין בחירות יש זקן תיש. תעוד תוצאות האיבחון הראשוני למחלה שבה נדבק המועמד, נשלח לטלפון של העוזר. כשד"ר עמליה מגלה גוש בשד ונבוכה מלנצל פרוטקציה ל'פרסונל' בתור הארוך לממוגרפיה, מי שתשיג לה תור בניגוד לנוהל המקובל והמפוקח, תהיה העוזרת.

הסצנה שהכי מזכירה רחוב מוניציפלי בשני הפרקים הראשונים , היא הסצנה שבה ד"ר עמליה המהורהרת מגילוי מחלתה שלה, נוסעת בתוך הג'יפ שלה שומעת סטראו, עם עזרת ג'יפיאס לכתובותו של המועמד המבטיח להובלת ישראל של מעלה בממשלה. היא נוסעת להחזיר לו את הארנק שלו שהוא איבד בבית חולים בסצנת עיכול הבשורה המרה. 

הרחוב שבו מתגורר המועמד נמצא בפרבר מערבי גנרי. הנסיעה נטולת פקקים. ברחובות הסמוכים למרכז הבריאות המודרני אין הומלסים. הסדרה כולה נטולה אנשים שנראים כמו הומלסים. המועמד בנה בית מידות בשכונת יוקרה. ביתה של עמליה ושגרת היום במשפחתה נראית שייכת לאותו פרופיל שכונה ספק עכשווית ספק עתידית, למעט פלופ שקשור ובכן, לחבר הקופיף שביתה הכניסה לחדרה.

 הבעל לשעבר נמצא כמעט תמיד בבית ששייך לד"ר עמליה. באופן שמאוד מנוגד למציאות שבה לישראלים ממעמד עובד בגיל הגיבורים  יש משכנתות על בתים כאלו. או על בתים רגילים.  עם משכורות לשני בני הזוג. כשבדרך כלל לכל האימהות בלי יוצאות מן הכלל, כולל הרופאות בישראל, אין יכולת להחזיר לבנק לבד משכנתא. הלשעבר נמצא בבית כמעט כמו שהחבר של ביתם נמצא בו, ומטיף לו מוסר: שילבש חולצה. זה הכי חשוב: להיות לבוש חולצה. עד פרק 3 אין שום התייחסות או מבט לאיך נראה ביתו של הלשעבר. 

מוטיב החולצות ב'חולי אהבה' מובלט כאילו דימויים מהעבר, שיש שמרנים שמשמרים אותו מהמאות ה16-17 רלבנטים שוב כמו באותן מאות שהן אנשים עניים לבשו סמרטוטים קרועים, קפאו מקור וגוועו ברעב. העתיד ב'חולי אהבה' מואר אור מלאכותי, עם קצת בכי של עמליה המבועתת ונראית אבודה לפרקים למרות כל הדאגה המועתרת עליה מקולגות ומשפחה שלד"ר עמליה העסוקה יש (עם מעט התעלמות מתלונות). 

הלשעבר מוותר על עצמו כאילו היפוך תפקידים כמו בסדרה קורה במציאות אבל כמובן שכשיש משבר מי שאמורה להיות נוכחת מקבלת תלונות על ניפקדותה. ניפקדות על או בגלל גידול ממאיר, או לטובת מאמץ המשכנתא על בית שעולה שישים משכורת חציוניות לפחות (בלי הקצבה המחולקת כיום בישראל ממיסים מתמעטים למשפחה עם מעל שבעה ילדים שמחזירה משכנתאות על דירות ) . לסיבת היעדרות האמא בעת גילוי מחלתה אין  משמעות בסידרה שמתרגמת מציאות גלובלית בהווה שבו עניים הומלסים בעולם כבר הופכים למסה שקשה לממשלות להעלים (הומלסים  שעמותות המלכ"ר פונות אליהם בין השאר, בכתוביות שרצות על שולחן המגישים חדשות מחזית הקרבות. אלו שנהיו הומלסים בגלל שגיאות כלכליות או גזרות כלכליות. או אלו שתלויים בסיוע סימפטי או סיוע חינמי כלשהו כמו המפונים הזמניים מבתיהם בעת התאוששות ישראל מטראומה ולצד המתאוששים מטרור מחנות פליטים וארגונים דתיים רצחניים שאוספים לשורותיהם יתומים עניים). 

בסיום הפרק השני ד"ר עמליה מוותרת על פריבילגיות ששמורות לבני מעמדה העובדים שטיפסו לעמדות 'השתכרות' (ש כמו שנשמעת ס', כמו הקול שמוציא נחש) גבוהות, בעיתוי ובמיקום הניתוח להסרת הגידול שמאיים עליה לטובת הקולגיאליות המקצועית. 

אמת או בדיה?