Hateva Ha'enoshi

חלק ראשון

אם מחפשים בקטלוג מגיעים לכותרים נפלאים     1

בחדרון אחורי וכמעט חבוי בספריית הטכניון, הצטופפו על קירותיו, מופרדים מכל השאר, כותרים של ספרות פרוזה. תמיד כשחיפשתי שם משהו לקרא החדרון היה שומם. איך הגעתי אליו לראשונה? אני לא מצליחה להיזכר בסיבה ספציפית. אולי נתקלתי בכותר כלשהו במהלך חיפוש בקטלוג הספריה.

 

בשנת 2004 כתבתי רקע תאורטי לתזה בנושא של משאבי טבע בפיתוח הנוף העירוני (הייתי צעירה והמנחה הראשית שלי היתה מתלמדת). היה ספר חדש שראה אור באו שנה בשם המעט אניגמטי מעט מתנשא 'ידיד האדמה' שקראתי. רומן עתידני עם תחזיות אפוקליפטיות לשנת 2025 שכולן התגשמו במלואן כבר היום.

 עם הקלאסיקות המתורגמות סודרו על המדפים בחדרון ספרים עם שמות פחות מוכרים. רובם היו הלא מפורסמים של הסופרים המוכרים שנחשבו ספרות יפה ותורגמו. ככה יצא שקראתי את 'למי צלצלו הפעמונים' ואת 'גן העדן' של ארנסט המנגוויי. בתיכון קראנו ולמדנו את הנובלה 'הזקן והים'.

את העלילה של 'גן העדן' שכחתי אבל התאורים של סצנות ציד באפריקה מראשית המאה ה-20 נשארו צרובים אצלי כמו שנשארו כתמונות בזיכרונו של הדמות הראשית: גבר מערבי פריבילג קצת מיוסר שאביו לקח איתו כילד לספארי באפריקה. הם סיירו עם ציידים מקומיים לאתרים שבהם הילד נתקל בקלות הבלתי נסבלת של נטילת חיים סיטונאית מהפילים האפריקאים העצומים והמסורבלים, שמול הרובים לא היה להם סיכוי (רובים להבדיל מהחיצים והחניתות ששמשו את הציידים עד להשתלטות האדם הלבן על חלקים ניכרים מהיבשת).

הסופר מתאר תערובת מחרידה של תחושות פחד ועליונות של הגברים המערביים בספארי שכלל ציד פילים. פחד למרות ההצטידות ברובים ובאבטחת הציידים ותחושת עליונות בגלל הכוח של הרובים על החיות העצומות. התפר בין הסוואנה (שמאפשרת נהיגה ברכב שטח וטווח ראיה למרחוק) לבין הג'ונגל שהטורפים מהסוואנה והפילים נכנסים אליו לאכול, היה אזור מפחיד לבני אדם שרק ציידים מיומנים יכלו לדעת איך להתגונן בו מסכנות.

2. קודאיי ו'שמורת הטייגר' בדרום הודו

בטיול להודו, בעיירת הנופש קודאי קאנאל התהלך ברחוב הראשי מגיד עתידות זקן עם זקן אפור ארוך ועיניים מפחידות. תדמיינו דמות בשר ודם שנראית ומדברת כמו המכשף במכונה המוזרה ביריד הנודד בתחילת הסרט ביג (בכיכובו של טום האנקס).

היינו שלושה תרמילאים במהלך שהייה בקודאיי (הקיצור שבו משתמשים התרמילאים), עיירה שמוקפת מסלולי טיול רגליים בנופים היפיפיים של האזור. הזקן המפחיד צעד לעברנו, תפס לי את כף היד והתעקש לקרא לי בכף היד.

 הוא אמר לי באנגלית במבטא הודי  

Your face look half tyger half Bufalo

בטח תגידו 'אז אמר'. אבל הוא ניבא  התרחשויות שחלקן התגשם למרות סיכויים לא גבוהים. פרט שולי: הוא לא ביקש כסף. 

 הודות לאוירה הטובה נשארנו בקודאיי קאנאל יותר זמן מבמקומות אחרים על המסלול המתוכנן של הטיול בדרום הודו על  אופנוע   

 באחד מבתי התה של עיירת הנופש מתקופת המנדט פגשנו שלושה ישראלים שנתקלו  באותו מגיד עתידות מיסתורי ודרמטי

אם הייתי ארנסט המינגוויי הייתי מנסה לשחזר את השיחה עם שלושת הישראלים התלאביבים, הייתי מתארת לכם אותם, עם השפם הרג'סטני המצחיק של אחד מהם, שבשנת 2000 ספק אם היה מודע לטרנד היפסטרי כזה שישטוף את העולם.. אבל אני רק בלוגרית אז אסתפק במידע כמו בלונלי פלאנט על העיירה הציורית, שיש בה פנימיה בינלאומית לנוער מכל העולם, פארק עם אופי ארופאי שלחיפאים יזכיר את 'גן האם' במרכז כרמל וגסטהאוסים עם נופים מרהיבים.

מדרום לקודאי ולאזור ההררי של מטעי התה, על גבול קרלה וטאמיל נאדו, כך נכתב בלונלי פלאנט שוכנת 'שמורת הטיגריסים'.

היא קרויה בשם הזה בברושורים שמחלקים באזור לתיירים המעטים בדרום הודו שמטריחים עצמם אל מעבר לערים התירותיות והכפרים הנוחים על גדות התעלות בקרלה.

מעטים עוד יותר מדלגים על העיירה הקרלית שהשריפים המקומיים מעלימים עין , על הפיכתה לאתר פופולרי בקרב תרמילאים סטלנים ש'עושים' שם פטריות, ומרחיקים לאתר התיירות בקודאיי. מעטים ממש, בעיקר מטיילים על אופנועים שלא תלויים בחסדיהם של אוטובוסים מקומיים מכניסים למסלול את קומלי ההילסטיישן החצי נטושה . מקומלי כך נכתב בלונלי פלאנט, יוצאים סיורים עם מדריכים מקומיים לשמורה שהטיגריסים הנכחדים שנותרו בג'ונגלים שלה, מככבים בסצנות של סרטים בערוץ נשיונל ג'אוגרפיק.

אולי הקצינים הבריטים קראו לשמורה בשם הזה (הגאוגרפים תעדו אותה במפות בשם שונה) מהסיבה שפרוותם הנדירה של הטיגריסים קסמה להם. הפרוות הנדירות היו בין 'הסחורות' שהם ניכסו לעצמם והשיטו מהקולוניה לממלכה, שם הפרוות נימכרו תמורת סכומים לא מבוטלים של לירות שטרלינג.

הקושי לצוד טיגריסים היה גדול יותר בהשוואה לירי אל עבר עדרי הבר של הצבאים והפילים או לכידה של קופים עם חץ הרדמה שנורה לעבר להקות חולפות שלהם, למטרות כליאתם בגני חיות או בקרקסים.

3. התפר בין הסוואנה לג'ונגל

תכלס זה מספיק רק לראות עקבות ענקיות טריות של פילים בבוץ, או לחוש איך האדמה רועדת מעדרים דוהרים של יונקים גדולים (מפחד מקבוצת בני אדם או מטורפים אחרים, אין לדעת), בשביל לפחד. מפחיד ומלהיב בוזמנית     להתקרב ללהקות קופים בסביבתם הטבעית. הסיורים בשמורת הטיגריסים הם סוג של ספארי לעניים ואין שם ג'ירפות קרנפים ואריות אבל המפגש עם הפראות הוא בלתי אמצעי. נוסעים על טנדר עד תחילת המסלול הרגלי ומשם מדריך  הוא המגן שעליו התיירים המערביים בWilderness אמורים לשים את כל מבטחם.

הכי מלחיץ היה להיווכח בכמויות אדירות של עלוקות (נראות כמו חשופיות אבל זריזות) שנעות כולן בבת אחת כמו לפי זצים חשמליים, במקביל לכל תנועה שלנו בסבך הג'ונגל הלח. התחלנו לסבול מהידבקות של עלוקות שהבגדים הלא מתאימים שלבשנו (לא היו לנו חליפות ספארי כמו לבריטים) הקלו על דרכן אל העור והדם. הסיור שהיה אמור להימשך יום שלם (והתשלום למדריך המקומי היה בהתאם) התקצר כשכל הקבוצה הסכימה לצאת מהג'ונגל לאחר פחות מחצי שעה.

בסוואנה היה סתם נוף יפה של עשב ירוק ופלגי מים צלולים. המראה הפחות יפה היה של אלפי גוויות צפרדעים מיובשות בין הפלגים שהיו כנראה נהר רדוד, חלק מהאקוסיסטמה שבלעדיה כל המארג המורכב של צומח וחי עשיר בשמורת הטבע מתייבש לאיטו, בחלקו מת, ועלול בנוסף להיכחדות מינים נדירים לגרום לסחף קרקעות ולאסונות בקנה מידה שמשפיע על ההתישבות האנושית באזור.

בהודו, להבדיל מהציידים באפריקה, המדריך של הקבוצה שלנו היה הינדי, יחף וללא נשק. הוא היה בן המקום שבו סופר מדור לדור המיתוס על מוגלי נער הפרא שגדל בין זאבים. הקבוצה כללה אותנו הישראלים ועוד כמה הודים אמריקאים* שהמדריך קושש מההיל סטייש

(ככה קראנו להודים העשירים, הלבושים בעליוניות ממותגות של ציוד טרקים ודגמ"חים מבד עבה, עם אנגלית שוטפת במבטא בריטי שמסתכל עלינו הישראלי ה'אפריקאים' מלמעלה . הם פחות סבלו מהעלוקות אבל היו מבוהלים כמונו מתזוזת האדמה הקלה אך מורגשת שיצרה דהירת עדר איילים רבע שעה בערך של הליכה דרוכה לתוך הג'ונגל (המדריך היחף הרגיש אותם ראשון והרחיק אותנו מנתיב העדר).

***

 "המשך יבוא" בחלק השני על הדארקנט של הספארי באפריקה

 

ובו יסופר על לובנגולו מלך זולו על הציידים מזכרונותיו של המינגוויי, על חלום בלהות שהושפע מסדרות נטפליקס ומזוג אחד בעונה הנוכחית של חתונמי, על תנועת הורים 'למען האקלים', בוהו שיק, מבצע הצלת יהודי אתיופיה בסוף שנות השמונים, סיינפלד והשלוחות של החוף הגלובלי.