Spiders from Israel and Who cares

 סוף סוף עולה בתוך ים השידורים החדשותיים בישראל השורדת טראומה קשה, סידרת טלביזיה תוצרת הארץ. בעברית. עם שחקנים טובים ישראלים. הפקה שמצליחה לגבור על גובה שולחן המגישים חדשות אינסופיות (שמממנים אותן אינסוף פרסומים לעמותות מלכ"ר שמסייעות מי יותר מי פחות). קשה לגבור בדרמות על גבול אופרת סבון במדיה מוכת רייטינג, שבורח לטיקטוקאים ומדיות בידור שפופולריות בקרב צעירים שמעודכנים ומקומבנים גלובלית. או רייטינג שנחלק במקרים מסויימים בין מדיות חדשות למדיות מסורתיות אצל מובטליםות שסובליםות מזמן פנוי בהסכמה או בכפיה תלוי מי האחראי לזמן.  כשמובטלים זה ברוב המקרים סוגשל פראיירים שויתרו על זמן במרוץ גלובלי, מרוץ קריטי כמו קצב בלהיט דיסקו על זמני של הביג'יז לטובת הכלל או המשפחה או גם וגם, וגילו שהבדיחה או הסיוט על חשבונםן. וגילו שיש מעט מאוד סימפטיה (נוט טו מנשן אהבה), בכל המובנים, בלי קשר ללהיט גלגלצ ששכחתי מי שר. גיגלתי: כתוב ש-Rare Bird הו כמה מפתיע ששכחתי. הלו המגישים בגלגלצ ו-88FM  מממשיכים לתת קרדיט לאומנים.  בזמן שנשאר לאנשים ובייחוד נשים שמתרוצצות בין הילדים והבית למשרה משרדית חלקית (כלומ

  יש הרבה סכנות בלכתוב יומנים. לצד הסכנות יש יתרון שמתגלה במקרה שהיומנים נשמרים חצי יובל ומגליו בארגזים ישנים שהיו קבורים במרתף בבית אבי, מאפשרים לי (המתלמדת בכתיבה) כמו מנחה סדנאות ניו-אייג' ממולח, שמשווק מרכולתו לצעירים וצעירות ישראלים משוחררים משרות בצה"ל, לקפוץ במקום ובזמן.  ביומנים מגיל צעיר יש מציאות קצת פחות עגומה. סחטיין שאפו (ו-הילאריוס? אני מנסה לחשוב איך המילניאל היה מפרגן בפוסט) אריק.  איזה ניסוח חד וקולע למצב שבגיל כתיבת השירים בפוסט הזה, יכולתי לגרד רק את השכבה העליונה שיש בו. https://www.youtube.com/watch?v=Ar-S99hyC0w א.איינשטיין אוהב להיות בבית *** נתקלתי ברשת החברתית החדשה (חצי שנה) שמשחקים בפיתוחה בתאגיד מטא, בחשבון מילים של אמן יפני שעקבתי אחרי חשבונו באינסטגראם. יש אינספור חשבונות אינסטגרם יפנים צעירים.   כל מי שלומד או לומדת עיצוב חייב להתקל וברוב המקרים להתפעל מעיצובים של אמנים יפנים מתקופות שונות ומאמנות יפנית. ליפנים יש כבוד שלא לומר יראה מכל דבר שקשור לחוש הראיה. באופן כללי הם מאוד מחמירים עם כל דבר שקשור בחושים, בטבע ובחוויה האנושית החושית בעת שהייה