ואלה שמות

 

שירו של יוסף שריג 'מותי בא לי פתע', היה אחד מהשירים שהוקראו כל שנה בטקס הזיכרון לנופלים מבין הבוגרים של קן תנועת השומר הצעיר בקריית חיים. הטקס שהוקדש למשפחות הנופלים התווסף לטקס של יום הזיכרון הארצי הצמוד לחג יום העצמאות. הטקס בקן התקיים כל שנה בעיצומו של החורף. חששו ממזג האויר ובכל זאת הצליחו להעמיד בחצר של הקן לפני הטקס מיפקד אש. בשעת המפקד לא ירד גשם חזק או חלש.

באולם של הקן היה קיר זיכרון ששמות הנופלים הופיעו עליו מסותתים באבן או שאולי היו יצוקים בלוחות ברזל או בלוח מודפס מכוסה זכוכית. אינני זוכרת. מתחת ללוח שמות הנופלים היתה כוננית עץ נעולה, עם חוברות שהוקדשו לזכר הנופלים עם תמונות מכתבים והספדים. ביום הטקס החוברות היו נשלפות מהכוננית ונפרשות לעיון החניכים. עשרות חוברות. הודות לחוברות ולטקסים ניצרבו בזיכרון החניכים שמות ויצירות שהוכנסו לקאנון התנועה. 

לקראת הטקס היו מתחילים להכין חומרים למסכת שהעמידו החניכים (מכיתות ז' עד יב') בעזרת הקומונרים. החומרים נבחרו מתוך רפרטואר קבוע של קיטעי שירה ומלל שנשמר בתיקיה בקומונה. ההכנות והחזרות למסכת נמשכו בערך חודש. לאחר מפקד האש בקן היו נוסעים בהסעות שאורגנו מראש לאולם המופעים הגדול במתנ"ס שבקצה הקריה. האולם הקטן של הקן היה צר מלהכיל את כל החניכים יחד עם המשפחות של הנופלים מבין החניכים בוגרי הקן והמדריכים בוגרי הקן שבחלקם היו קומונרים בשנת שרות טרום צבאי.

כמו ביום הזיכרון הארצי היו שירים שהוקראו והיו שירים שהושרו בליווי נגינת חניכי הקן. הפיזמון המוכר של יהונתן גפן 'הנסיך הקטן' היה בין השירים שנכללו ברפרטואר הטקס של הקן שהושרו בליווי נגינת חליל וגיטרה על פי הלחן של שם טוב לוי. 

א' היתה איתנו בקבוצה עד כיתה ט'. היא ידעה לשיר. בחרו בה לשיר בטקס את 'הנסיך הקטן' כשהיינו בכיתה ח'. באחת החזרות הגיע לקן צמד שהבין בהעמדה של טקסים כאלו: המדריך שלנו מכיתה ו' שהיה בלהקה צבאית ועוד מישהו מהלהקה. הם העירו לה שתהיה מודעת ל'מניירות עופרה חזה' שהיו לה בסגנון שירה ושתנסה להשתחרר מהן. א' אכן היתה מעריצה ('מעריצה שרופה') של עופרה חזה, שנחשבה לזמרת מובילה (אם כי לא מספיק מוערכת) בארץ. חצי שנה מאוחר יותר עופרה חזה הפכה לכוכבת בינלאומית. א' הצליחה להשתחרר ממניירות 'העופרה חזה' שלה אבל התבלבלה באחת השורות מתוך שירו האלמותי של גפן. בטעות היא שרה 'ליבו הקטן קפא כפרח' במקום 'כקרח', החרוז הסוגר של גפן.

חיכינו לה מאחורי הקלעים ולקח קצת זמן להרגיע אותה, שהגיעה בדמעות, שלא נורא. שהיא שרה טוב ושבטח לא שמו לב. נכחתי בעשרות טקסים של ימי זיכרון ארציים שהשיר של גפן בעיבודו העדין של לוי נכלל בהם. היה עוד טקס אחד לפחות שהיתה בו אותה טעות בדיוק.

הטקס שנתיים אחר כך, בחורף תש"ן (ינואר 1990) היה מושקע ואמנותי במיוחד. לא היו לימודים בשבועיים הראשונים של מלחמת המפרץ (הרוג ישראלי אחד, לא חייל, כתוצאה מפגיעת טיל עירקי בלב אזור בנוי של אוכלוסיה אזרחית צפופה). בין האזעקות והריצות המבוהלות עם מסכות אב"כ למקלטים, היה הרבה זמן להכנות לקראת הטקס. 

הקומונרים הסכימו להוסיף לרפרטואר המצומצם באופן יוצא דופן את 'אמא אדמה' של חבורת לול (מילים: יעקב רוטבליט) בשירה בליווי גיטרה. אבל בלי הנה נה נה השמח בפיזמון. בנוסף לחריגה מהרפרטואר אישרו לת' שבתחילה הוזמנה לשיר, להעלות קטע ריקוד קצר בכוראוגרפיה שהיא חיברה. לא זוכרת איזה קטע מוסיקלי ליווה את הריקוד. אולי משהו קלאסי מהקטעים שהיא למדה לנגן בפסנתר. אולי שקט. היתה לת' נפש של אמנית. היא ידעה לצייר, לנגן, לשיר ולרקוד. המורה שלה מהלהקה של המתנ"ס עזרה לה לעבד דימוי חזק שת' חשבה עליו בעצמה ויש סיכוי שנותר חקוק של רבים ממשתתפי הטקס באותה שנה. היא צרפה לריקוד את אחיה הקטן בן השש שאותו העמידה על רגליה, כשהיא אוחזת בשתי ידיו, מוליכה אותו לאורך הבמה כמו אמא שמלמדת את בנה הפעוט ללכת.

 ג' מהקבוצה שלנו היה משתתף בטקס כל שנה ותמיד בתפקיד הבן בצמד (בן ובת) שהקריאו בין הקטעים במסכת את 'ואלה שמות...'. שם פרטי שם משפחה ותמונת דיוקן שהיו מקרינים על מסך במקרן שקופיות. אני לא הופעתי בטקסים. לשיר לא ידעתי ולהקריא לא רציתי. הייתי ביישנית. היה לי פחד קהל. באותן שנים, כחניכה, השתתפתי בשיחות סביב בניית המסכת ובמהלך החזרות. תהיתי איך לא הכניסו למסכת קטעים של מלל עם זיכרונות על הנופלים בחייהם או זיכרונות שלהם כחיילים. אמרו לי שככה זה. 

כמה שנים אחר כך התחילו לשדר בשני ערוצי הטלביזיה ביום הזיכרון הארצי, רצף בלתי פוסק של סרטים עם הזיכרונות של ועל הנופלים בחייהם. 

היום אני מבינה. בשביל זיכרונות החול היו החוברות. בטקסים, שהמסכת היתה חלק בלתי נפרד מהם, שמרו על נופך של יראה מהשכול ומהגבורה.

ואלה שמות הנופלים במלחמת העצמאות

 ואלה שמות הנופלים במלחמת ההתשה

ואלה שמות הנופלים במלחמת סיני

ואלה שמות הנופלים במלחמת ששת הימים

ואלה שמות הנופלים במלחמת יום כיפור

ואלה שמות הנופלים במבצע שלום הגליל 

ואלה שמות הנופלים בעת מילוי תפקידם

היו שניים מבוגרי הקן שנפלו חלל במבצע שלום הגליל שהפך למלחמת לבנון הראשונה. השקופיות שלהם היו בצבע. 

השקופיות של חללי המלחמות שלפני מלחמת לבנון הראשונה היו מתמונות ישנות בשחור לבן. לנו המלחמות האלו כבר היו הסטוריה רחוקה. הלחימה בלבנון שהמשיכה עוד חמשעשרה שנים לאחר סיום 'מבצע שלום הגליל' כבר היתה איום מוחשי וקרוב. חלק גדול מהבנים בוגרי הקן השתתפו בפעולות צה"ל נגד פעולות הטרור בשטחים או נכנסו ללבנון להילחם באירגון החיזבאללה שתקף את מדינת ישראל בחוליות מחבלים ושיגר טילים לריכוזים של אוכלוסיה אזרחית בצפון ישראל. תודה לאל ולמפקדים שלהם הם חזרו משם בחיים.

בעת מלחמת לבנון השניה בשנת 2006 (לאחר יציאת אחרון חיילי צה"ל מלבנון בשנת 2000), שוגרו טילים לריכוזים של אוכלוסיה אזרחית בצפון ישראל. הטילים שוגרו על ידי אירגון החיזבאללה שתבע לעצמו וקיבל מקומות בשילטון הלבנוני. צה"ל נתפס לא מוכן אבל הצליח לעשות שימוש בכוח ההרתעה שיש לו. לממשלתנו.

שירו של יוסף שריג 'מותי בא לי פתע' נכתב לפני נפילתו במלחמת יום כיפור. הוא נפל ביום הראשון של המלחמה. בן קיבוץ 'בית השיטה'. קיבוץ של בוגרי תנועת השומר הצעיר. למילה 'שיטה' בעברית יש יותר ממשמעות אחת. יש עץ בשם הזה, יש יישוב עברי קדום סמוך ליישוב בית השיטה (הקיבוץ שהופרט), ויש גם משמעות נוספת שאפשר למצא בתרגום לשפות אחרות מעברית במילון. בערך ויקיפדיה על שמו של יוסף שריג נאמר שהותיר אחריו אלמנה ושני בנים יתומים. 

יש קישורים לשיריו בערך על שמו. יש עוד ערך על שם להקתו של בנו אסף שריג: 'איפה הילד'. הלהקה מופיעה מול קהלים ששומרים לה אמונים מתחילת שנות ה90 ויוצרת.

נכון להיום ישראל נכנעת לאירגונים דתיים יהודיים מחד והתחזקות חוגים ליברליים אליטיסטים בתקשורת הישראלית מאידך, שמתייחסים לכל זה בסרקזם של אזרחי העולם. חלקם מתחילים להתפכח. אולי עדיין לא מאוחר למנוע לבנוניזציה בממשלת ישראל.

מוֹתִי בָּא לִי פֶּתַע.
כְּאַחַד הָאָדָם יָדַעְתִּי כִּי קָרֵב,
וְשֶׁבַע חָיִיתִי,
בְּתֹם, בְּעֹז וּבְתִפְאֶרֶת.
בְּכָחֹל, בְּיָרֹק,
וּבְטַעַם הַמִּסְתּוֹרִין וְהַדְּבַשׁ שֶׁל הַיָּפָה.
מוֹתִי בָּא לִי פֶּתַע
וְאֵינִי זוֹכֵר אִם בְּרַעַם הָאֵשׁ
אוֹ בֵּין קִירוֹת הַפַּח הַזּוֹעֲקִים,
אוֹ שֶׁמָּא בַּלָּבָן – לָבָן הַדּוֹמֵם לְבַסּוֹף.
עַכְשָׁו
אֲנִי
אֵינִי זוֹכֵר.

https://www.youtube.com/watch?v=U3aBl8EVtgc

https://www.youtube.com/watch?v=yU3huGmu2kshttps://www.youtube.com/watch?v=yU3huGmu2ks

*עודכן מחשש לביטוי יתר*