Spiders from Israel and Who cares

   .אני מנסה לכתוב כל שבוע. הפוסט ביום שישי היה כולו העתקה של ברכה מלפני שלושים שנה    כתבתי משהו השבוע שאין בכוחי לערוך וייקח זמן לשכתב לשלב 'קריא'   אבל הוספתי פרק סוגר לסיפור קצר מפוסט     . שהעלתי  עם זיכרונות ששייכים לדור שלם קצת אבוד ברשימת הפוסטים ממרץ שנה שעברה הסיפור מספר על בית הספר התיכון ה'שש שנתי' (חטיבת ביניים שמוזגה לתיכון) ועל מוסיקאי אחד מהשנתון שלי בתיכון   שהתפרסם בגיל צעיר ונשאר אחד מהקולות המנחים בפסקול של שנתונים קצת יותר צעירים מאיתנו    סיפור קצר 'המטען'

  ברכה מהיפות והעצובות שנכתבו לי ליום הולדת* " 🎼 74-94 [צנזורה]. לא סתם נבחר דף של תוים לאחל לך יום הולדת שמח בהרמוניה של צלילים. מכיוון אחד, בגיל עשרים, מגיע צ'לן פורט על מיתרים; ומנגן זמר רומנטי באולם – לך ולבן זוגך שיהיה לך מעתה ועד עולם (זה יקרה בעוד מספר ימים, דווקא כשום דבר מתכננים). מכיוון שני, בגיל עשרים, שומעים בברור חלילן – קצת עדין וביישן, הוא מנגן מנגינת לכת של צעירים, כאלה שהם טיפה מבולבלים וקצת חוששים אבל בברור שומעים במנגינה חופש ואת השלווה שיש בֶּבְּחִירָה. מנגינת חליל – אי אפשר להגביל ! פתאום באופן קצת מבהיל ומפתיע משתלטת אופרת רוק: ארבעה נגנים בגיל עשרים. יש מתופף שנותן קצב של חיים – משהו עם טמפרטורה טובה, עוצמה וכוח, רק בשביל זה שווה להגיע לגיל שבו באמת אפשר להתחיל. מצידו הימני בסיסט שנותן טון מעט כבד לגיל – בגללו כמעט אפשר לטעות ולחשוב שזה גיל קריטי או רציני   או גיל מפתח ?! בעצם הוא רק בס. טיפה בסה בגיל וצריך לזכור שזה רק סוג של מקצב לגוון ובגיל עשרים ווליום נמוך הוא שומר. משמאל קלידן שהוא הבחור המעופף, נותן רק רקע וכמעט שוכח להחליף