Spiders from Israel and Who cares

 קיר המסך באולפן החדשות. הקיר מאחורי הפאנל הייצוגי (רוב הזמן) שהפך לשקוף. אף פעם לא ראיתי מישהו מהפאנליסטים או המנחים מסובב ראש להתרחשות התמוהה, שמעבר לקיר מסך. יש שם מעין משרד בגודל משתנה, מאוכלס בדמויות אנונימיות ומוכרות, שמתמלא או מתרוקן בלי קשר לשיגורים/יירוטים/נפילות או פגיעות. הדמויות מתרוצצות או ישובות מול שולחנות אופנספייס, שקועות בהתרחשויות ספק ספונטניות ספק מכוונות, שרק במקרה נמצאות שם ברקע ומצולמות דרך הקיר השקוף.  יושב.ת לו.ה דרוך.ה בביתו.ה הצופה הממודר מאותם גורמים ביטחוניים כלכליים שיודעים דבר או שניים על המלחמה,  ותוהה על ההתרחשויות והמופעים שם מעבר לקיר השקוף, שהופכים לפעמים להצגות פנטומימה או אולי תיאטרון בובות? הוא, כלומר אנחנו, מחפשים הסברים איך לפעמים נהיה שם ריק ועוד בשעות הפריימטיים (בשיגרה). איפה כולם? הלכו לג'מבו? הלכו לשחק או לאסוף זכיות? המצב הרגיל הוא שאין היגיון או הלימה בין השיח הקורקטי בפאנל, למופעים לילדים שמאחורה. או ההיפך. ויש את שיטת ההצקה דרך 'האנשים העוברים שלא מדברים'. עד עכשיו, למרות אינספור חציות דרמטיות של המשרד הזה שמאחורי הפאנל בפרו

עד היום בכל פעם כשיש שיר של U2 ברדיו אני מגבירה ת'ווליום. בגלצ של סוף שנות ה-80 השדרנים היו טוחנים אותם. היו לי את כל האלבומים שלהם . היה תלוי לי בחדר בגיל 16 פוסטר של העטיפה של ג'ושוע טרי. בפורים בתיכון התחפשתי לבונו. הוא והקצה עם הגיטרות שנשמעו ככה רק אצלו, היו בשבילי אחים גדולים שלא היה לי. היום כבר לא שומעת אותם באופן יזום למרות שאין לי בעיה עם הרפרטואר העשיר של הרכב רוק שקצת הפך למופע קאברים של עצמו. אבל יש לי בחילה מהרילזים והסיפור הויראלי באינסטוש, עם בונו ממסחר זעזוע מטרור. בונו האירי שאיבד אחים ואחיות בטרור מפומפם בין פלגים בנצרות, שרק סוחרים בנשק ואירגונים של פשע הרוויחו ממנו.  בונו שכתב ושר טקסטים של מחאה אמיתית על מובטלים, על מיעוט מדוכא, על יום ראשון מדמם, על השורה התחתונה של הזנחת אזורים בגלל שחיתויות, על מחנות פליטים. על הרס הכלכלה החוקית, בכל הצדדים המוטבעים לים הטרור.  בונו בלאס ווגאס נבדה עיר הפשע והרשע  מצטרף למיינסטרים של המסחרה. תוותר על עוד חופשת יאכטות עם צוות שרות מנוצל וקפטן שהשכיר אותה ממליונרים כמוך. תחזור להופיע באירלנד. באיצטדיון או בטור במרחק נסיעו