סיפור שהוא בעצם שני סיפורים על א' א' ביתה הצר והשורש ק.ש.ה
הסיפור שהיה בפוסט זה נערך אך גורמים זדוניים כלשהם התערבו והכניסו גרסה ראשונית. עקב תקלה זמנית באפשרות לערוך סיפורים או פוסטים בתכנת וורד הורדתי אותו מרשימת הפוסטים.
על הסופר המתחיל והמשורר האבוד
1.מכתב שלא יישלח מכתב שלא יישלח לסופרת הצעירה שהמציאות הישראלית היכתה בה בגיל שיש דרכים להירפא מהמכה הזו. בסיפרה היא האירה על השלכותיו של תפקיד בשרות הצבאי שנחשב משאת נפש למיועדות לשרות, אך הופך בקרב חלק מהן, במהלך השרות האינטנסיבי בדרכו, לשריטה שמלווה לשנים ארוכות. לא תפקיד אינטנסיבי כמו הלוחמים במארבים ובפעולות קומנדו, שחוזרים הביתה פעם בשלושה שבועות בשיער מגולח ועם חתך דיבור אחר שלוחמים חייבים לאמץ. התפקיד שיש לו יתרונות בנוסף להשתתפות במאמץ צבא ההגנה לישראל, כרוך בקורס ארוך, אינטנסיבי, שבמהלכו רוב הבנות צפויות להיכשל. כמו קורס טיס לבנות, חוזרים ואומרים המדריכים בקורס. אלו שעוברות הופכות לטייסות אלו שנכשלות הן כמו הנווטות. חלקן ישאו שריטה קטנה עדינה של כישלון שנרפאת בגיל שבו שריטות שיטחיות מהשרות בצה"ל הן אפיזודה בת חלוף. קורס קצר יחסית ורחוק מלהיות תובעני כמו השרות הצבאי של הלוחמים. אך למרות זאת תפקיד שמשאיר משקעים, לחיילות שחוזרות כל יום הביתה ולנשים שהן יהיו. בנות ה18-20 באכסניות של הקולג'ים במערב יכולות לבחור איך ועם מי יעבירו יום לימודים, איך יביטו על בני גילן,
Comments
Post a Comment