Abstract סידרת תעודה בנטפליקס וסוגיות שרלבנטיות לעבר הקרוב ולהווה מתמשך עם קשר כלשהו לעבר הרחוק

טינקר האטפילד מתראיין בסדרת התעודה שעוסקת בעיצוב. הסידרה בנויה על דמויותיהם של 14 אמנים מעצבים מצליחים כל אחד מהםן בתחומו. הוא מספר על דרכו כמעצב הנעלים בסידרת אייר ג'ורדן לכדורסלנים צעירים. בפרק שמוקדש ליצירתו הוא מספר בין השאר על שיתוף הפעולה עם ג'ורדן שמתראיין על צידו בשת"פ  

מאחר שאיני חלק מפלח השוק הזה אלא צופה בסידרה בתור בוגרת בית ספר לעיצוב (למדתי ועבדתי כשהייתי אמא צעירה כאדריכלות נוף) אין לי מושג אם אכן יש  מעצב נעלים בשם הזה שנושא על גבו את הסיפור על סידרת עיצובים המצליחה או 

שמדובר בתסריט על מעצב נעלים בשם הזה, שנכתב על בסיס סיפור אחר 

אין לי גישה לנתונים אמינים על הסידרה, ובויקיפדיה (אנגלית) מוצגות תמונות של המעצבים במוקד כל אחד מהפרקים ולצידם    

תואר: שחקן

האטפילד נראה קצת יותר מבוגר ממני . הוא מחליף כובעים וחולצות  בקטעי ראיונות משלבים שונים בדרכו כמעצב. בתחילת  הפרק הוא מעמיס יחף גלשנים, על פולקסוואגן אספנים, שיכול היה לככב בפרק של הסידרה  של סיינפלד על קומיקאים. אחר כך המצלמה מלווה אותו בנסיעתו לאגם ציורי במדינת אוראגון ששם מתרחש רוב סיפור חייו  שכולל פה ושם גיחות לבירות במזרח ובמערב ארצות הברית 

הוא מצטלם כמי שיכול להרשות לעצמו בגילו לשמור על כושר למרות פציעה קשה בצעירותו ולשחק באיתותים לצופים של הסידרה, אחרי שנים של עמל יצירה וסיפוק לא מבוטל, מיצירתו כמעצב שכיר של נייקי. לפני ששכרו אותו, נייקי העסיקו כחברה קטנה את המאמן שלו, כשהוא היה אתלט מצטיין. בדרכם נייקי הצליחו במגוון המוצרים שלהם, למנוע יחפנות מאלפי נערים 

בארצות הברית

יש לופ של מילכוד באיתותי מחאה שהמעצב הגיבור של הפרק, מאותת לצופים . איתותים שמותירים לו מרווח מילוט מאישום  . באחד מ'הפשעים החמורים' בחברת הייצור והשיווק להמונים המדוכאים: אישום שמחה על הניצול של העיוורון 

    אישום שטבוע עמוק באישיות של כל מוחה שגדל בשכונת מעמד ביניים

 הפחד מהאישום הלא רשמי בחוק הלא רשמי ומההשלכות   במקרה שהמוחה יתבטא בדיבור או בכתיבה לטובת מלחמה בעוולות     עיצוב כאלו גורם להמונים בבגרותם לסתום או לאותת בלי מילים 

. אלו טריקים עיצוביים שאסור אפילו להחשיב כעוקץ סוחרים פשוטים, כל עוד הטריק משרת את מי שמרוויחים ממנו  

המעצבים מאותתים לצופים בנטפליקס על עוולות אמנות השיווק להמונים שצופים בנטפליקס, עם הסדרות המעוצבות באופן שובה עין ומפחית בערכם של כותבים ומבקרים של השיטות

הצופים והצופות לא יבינו את האיתותים המעודנים או שיהיו בלשב בחיים ששום איתות כבר לא משנה. רשתות קורים שלוכדות 

ספורטאים ורקדנים לפי מוטיב חוזר בחייהם של מעצבים אמנים כוכבים (יש גם מוזיקאית אחת וגאון מחשבים)

יאמר לזכותם של נייקי דווקא שבתור מעצבת אמא צעירה התלהבתי הרבה יותר מניראות העיצובים של מותג הסקייטרים וקצת  התפלאתי לגלות כשבני קיבל במתנה נעליים שלהם למרות שפומה ונייקי היו המותגים המועדפים על הבנים בגן

תודה לאל ולאופי שלו בני לא הסתבך בקטטות ותיגרות בגן ובכיתות הנמוכות

תהיתי איך המותג משווק נעליים כאלו כבדות לילדים בני שש. 

תגידו הרבה דברים על העיצובים של נייקיועל שיטות הייצור הנצלניות אבל בבעיטות למטרות בריונות נטו (או הגנה מבריונים 

בשיטות של ביריונים) הנעליים של נייקי לא היו כלי נשק.

*  פובלש בשליטה מרחוק בשעה שנכתבה רק הכותרת