החיים כצופה בטלביזיה חלק 2 מתוך 5

כאן נמצא חלק 1 

*בתקווה שחלק 2 שיישאר ערוך לקריאת עברית בלי שמי שיכולים לעשות שמות בעריכה ובתחביר. 

התרגום לאנגלית עלול להפוך משמעות. 

ישראל של שנות השבעים והשמונים היתה אי או בועה באזור מוכה סולטנים אפנדים ושייחים, מבחינת סולידריות ותנאים סוציאלים למעמד עובד. בתוך כל התוכן שמוצע בAPPLE TV יש בועות של בידור כיפי, כלומר עם איכויות נטפליקסיות כשמצד שני הגישה מזכירה מגישים ותכנים בטלביזיה הישראלית בערוץ 1 היחיד שהיה. וגם בערוץ היחיד שעות השידור בעברית, או עם כתוביות, היו מצומצמות.

השחקן המגיש המפיק יוג'ין לוי יבדל"א ב'המטייל הנירגן' הוא בול המגישים שהיו בפרייםטיים בישראל הסוציאלית. כלומר כשיחס לטלביזיה היה ככלי שהוא בידור ואמצעי להתמצאות בדרכי העולם הסובב, והמגישים או התסריטים היו מכוונים לגובה העיניים, להורים ולילדים, שהיו רואים טלביזיה מעט שעות בשבוע. בנוכחות ההורים. רק בקיץ, בחופש הגדול, היו שעתיים שלוש בבוקר תכניות לילדים כשרוב ההורים היו בעבודה ורק מורות או עקרות בית היו נוכחות. רשימת התכניות היתה קבועה, הסדר היה קבוע וכך במשך שנים הבוקר בחופש הגדול היה מתחיל עם התכניות האלו:

שעת כושר

פרפר נחמד

הלב (מרקו מחפש את אמא)

האיים האבודים

רואים 6-6

 עוד תכנים חוץ מ'המטייל' תכנים מבדרים בטעם מעודן באפל TV שאינם מאופינים בהתחכמויות יתר או נוירוזות קיצוניות:

 ביזה סידרה קומית,  על גרושתו הפוסט טראומטית (הנטולת ילדים הבת 45) של מליארדר שהתעשר בהייטק וצוות העובדים בניהול נכסיה, שממונים על הפילנתרופיה, כולל ביקורת (מרומזת ) על הציניות ועל עולב. בהיעדר צפייה מודרכת יתאים לבני 12 ומעלה. אין הנחות למתעשרים ולעובדים. גם הסו קולד אצולה חוטפים על הראש אם כי צריך להכיר רפרנסים צריך לומר.

הבוקנירז על קורותיהם של נערים ונערות שמוצגות בחברה הגבוהה הטרום מודרנית, עם הסגנון שרשום בטאבו על שמה של שונדה ריימס בברידג'ווטר הנטפליקסית (מצא את ההבדלים). 

פרנקלין על קורות בנג'מין פרנקלין בתור שליח המושבות באמריקה לצרפת, שנים בודדות טרום המהפכה.

כולן סדרות נחמדות מאוד עם חסרונות פה ושם בפסקול. התסריט צבוע בעיקר ביחס לתפקידן של נשים בחברה. כלומר בחברת הסו קולד אצולה: קדושה שסוגדים לה או שפחה שבזים לה. אין אמצע. לגיבורה שהתסריט המעצבן מציל מגורל הצפוי במקרים כמו שלה במציאות, קוראים בכינוי נאן (לחם לבן הודי).

 תסריט חריג שמעיד על הכלל בנוף כל הסדרות שמכוונות לפלח הנשי בין הצופים בסטרים יש ב SUGAR . בקו העלילה ניכרת יד מכוונת נשית, מבחינת יחס לאימהות, נשים, ומבחינת עיסוק חד משמעי בהשלכות החברה התחרותית ואלימה בקליפורניה. התסריט מורד במוסכמות המוטיבים ששולטים בתכנים קולנועיים וטלביזיונים מודרנים. ניכר גם שנעשו פשרות באופן שבו התכוונו להעביר מסר שנחשב שוב לחתרני, באוירת ההתכנסות בתוך הבתים פוסט משבר הקוביד19. 

לעומת הסדרות לנשים, המטייל הנירגן סידרה לפנסיונרים או אנשים עם זמן בשפע. 'המטייל' מלוטשת ערוכה וכתובה בפרפקציוניזם ועוסקת בחיבור בין תיירות לסטירה מעודנת. טלביזיה שהיא עונג צרוף לצופים רגילים שייתכן ולעולם לא יזכו להיות במו גופם במקומות שאליהם לוי בן ה77 (בעת הצילומים) מטייל. ההומור של לוי הוא בטוב טעם: מורכב מטקסט שנכתב לו ומטיימינג ומחוות פנים בתקשורת עם האנשים שהוא פוגש, ונוסך על הצופה חיוך דבילי בלתי נשלט. מזכיר באיזשהו אופן את הדיאלוגים בתכנית הבידור 'רק בישראל' בין לימור אורנה בנאי לארז 'החננה' טל, מר טלביזיה שעיברת את שמו מאשר בן טולילה כך מספרת האגדה האורבנית. בתכנית הבידור שטל וקטורזה מגישים בשישי בערב וישנה בין התכנים המוצעים באפליקציה של קשת למכשירים 'חכמים' +12 יש תוכן מאותו סוג. 

את המימרה מכשיר חכם איש טיפש אפשר לתרגם לאנגלית זה בטח נשמע יותר טוב.

בידור עם אופי יהודי ישראלי שמכוון לקצת יותר מגובה הבטן גובה השדים העדתיים ונומך ההתחכמויות על חשבון החלשים הנידכאים החלכאים והמורעלים.  כמו שהיה בתכניות של פלטפוס וישנו בארץ נהדרת בערוץ השני הישראלי משנות התשעים.

ארץ נהדרת בערוץ הטלביזיה קשת12 חמודים מאוד גם הם אבל יש נטייה קלה במערכונים להגחיך צבעונים. במקרה או שלא במקרה הקשבתי בפקקים ובשטיפת כלים לפודקאסטים שבהם רואיינו רוב הכותבים הבכירים של אחת מתכניות הדגל אם לא התכנית, וניתן להתרשם שהם סבלו בילדותם מכיפכופים מבריונים. אולי נסיבות מקלות להתיישרות עם קו ההתנשאות.