החיים כצופה בטלביזיה חלק 1 מתוך 5

אומרים שאסור להשוות אך מורה שלמדתי אצלה עקרונות בכתיבה (כתיבה אקדמית) היתה כותבת במקרים מסוימים ברשימותיה שראוי וניתן. לפיכך התכנסתי כאן לפוסט אחד מתוך חמישה בעניין טלבזיה, טלביזיה בסטרים והשוואות בין נטפליקס לאפל TV.

בתור ילדים שראו טלביזיה בשנות ה70 וב80S מעט שעות ובערוץ מפוקח אחד יחיד, הצליחו להפחית אצלנו תופעות לוואי ממסכים. כלומר תוכן בקול-תנועה-תמונה לעומת תוכן כתוב, במטרה להשאיר אותנו מחוברים למגמות בעולם שבו כל יהודי ישראלי אמור לחיות ובתקווה לא רק לשרוד.

בצעירותי העברתי שנים בלי טלביזיה בבית (עם מסך מחשב מחובר למודם). אחכ המסך הקטן הוחזר (ללא כבלים עם חיבור לספריית סרטים לילדים בזיכרון נייח).  הילדים ביקשו להיות בענינים כשהם נכנסו למסגרות לימודים ופגשו חברים שמשתפים חוויות צפיה בטלביזיה. מעט הפנאי שהיה לנו לראות טלביזיה היה עם הילדים, או בסופו של יום עבודה וטיפול בילדים, בדרך כלל תוך קושי להילחם בעייפות.

בקורונה או במגפת הקוביד 19 נוצר פתאום עודף פנאי. השם שנבחר בשיחות על המגפה, נושא שכרגע מודחק, קוביד19 או קורונה, היה מושפע מהלך הרוח בערוץ התקשורת שבו דנו בנושא. כולל הדיונים בהשפעות הטיפול במגיפה - דרך מיגבלות חברתיות, סגרים וכו'. יש כאלו שגידלו שמרים. יש כאלו שהקימו חדר כושר בבית ויש כאלו שמצאו את עצמם משלימים פערים בטלביזיה, ביוטיוב החינמי (במחיר כל המידע שנאגר על הרגלים) ובשידור סטרים: בינג'ים ותכנים דוקומנטרים.

צריך לומר שאפל TV מתוחכמים ונקיים יותר, אבל לעומתם התכנים שהיו הכי מתוחכמים בנטפליקס (איפה שיש תפריט ענק עם כל המנות מכמעט כל המטבחים שיש בעולם וצריך לנבור ב'קש וגבבה' למציאת תוכן מותאם לחיך) משאירים יותר רצון להישאר בחיים.

  מוכנה לסבול לפעמים חסרונות כמו: פלוצים, גילנות, סקסיזם, וחוסר אחריות לנטייה לחקות הרגלים רעים שרואים במסך כמו בנטפליקס תמורת חוכמת החיים ההומור וביחוד כשהתוצר המוגמר ערוך מלוטש וכייפי (FUN). בנטפלקס יש אפשרות להריץ אקשן אלים במהירויות מגוונות, או לסנן באופן מובנה.  חוכמת החיים והומור איכויות שיש בשפע אצל מפיקים ויוצרים יהודים אמריקאים הוליבודיים משנות השמונים, כמו ג'ד אפטו למשל.

אפטו יוצר שהתמחה ב80S  בפלוצים וגרפסים ועם השנים והניסיון התפתח לעומקים דרמטיים-פסיכולוגיים בשנות ה10S. בשנות ה20S בסרט 'הקפסולה' שהוא סרט הנטפליקס המושלם, אפטו הקדים את זמנו בסאטירה חברתית על בידודים בקוביד19 עם הומור שיש בו איכויות מרפאות למקרים קשים של ריחוקים, סגרים, מיגבלות חברתיות ועוד שיטות ותופעות הלוואי השונות בגין השיטות לטפל ולמגר מגפה ביולוגית ויראלית. 

הסרט המצחיק בטרוף לא הפך בינתיים לסרט הקאלט שהוא אמור להיות. 

בנטפליקס יש היבטים באנושיות שחסרים בחלק ניכר מתוך הרפרטואר שמגישים ב'אפל TV' כלומר התוכן שמוגש תמורת דמי מינוי בלבד. על תכנים קולנועיים מכל הזמנים צריך להוסיף. 

ההבדל בין אפל לנטפליקס מזכיר לי את ההבדל בין איך שהיה לגדול בשקט בכל מקום בישראל בשנות ה-70 וה-80 לעומת איך שנאלצים ונאלצות לגדל ילדים עם מסכים בבית ובכף היד, עכשיו, עם כל הרעש הלבן. ושמישהו יסביר את הרפרנס 'לגדול בשקט' למי שנולדו רק בשנות ה-90 או התוודעו לרדיו ולטלביזיה בישראל רק בשנות התשעים.

90 אחוז מנטפליקס לעומת 10 אחוז מאפל TV זה מחיר כבד לשלם על הנחות לתכנים שמסתכמים בציצי קקי פיפי גרפץ. הבעיה עם ה90 אחוז הנוספים באפל זה תוכן כל כך מתוחכם ונקי שאין פלא שלא מעט יוצרים רוצים למות מבפנים או מקיאים (קצת) מרוב אירוניה ומודעות לעצמם.

בחלק 2 נשווה בין בידור שיש בתכניות כיפיות שמוצאים כשמחפשים באפל TV ובין בבידור בטלבזיה הישראלית