יכולים יותר

 יכולים יותר - חלק 4 מתוך 9: היכרות בקורס מבוא לתסריטאות

האמנם היתה זו הפרידה מרווי שהכבידה עליו כשהיה מבלה זמן לבדו על הגג שלו עם המוזיקה והמחברת והלפטופ שנהיה כלי הכתיבה החדש, או שהיו אלו געגועים למי שהוא היה, למה שהוא היה בשנים הסטודנטיאליות שלו בתל-אביב? הוא ניסה לשחזר וגילה שאין לו זכרונות שרווי נמצאת בהם, מימיו הראשונים באוניברסיטה. מצד שני יכול היה להיזכר בקלות בקרני השותפה שלהם, שבלטה לעיניו כבר בתחילת היום הראשון בשנת הלימודים, עוד לפני שנערכה לו בסופו ההיכרות איתה. בסוף היום הראשון הוא נעמד מול לוח המודעות כשנתקלה בו מישהי שהכיר בצבא - מש"קית ת"ש מהגדוד. הלוח היה עמוס במודעות מודפסות וגם בכתב-יד, שתלו מי שחיפשו שוכרים או שותפים לשכירת דירות בעיר. מודעות שנכתבו בסגנונות פורמלים ובסגנונות מקוריים יותר בניסיון להתבלט בין כל השאר ועם שוליים גזורים מוכנים לתלישה כשמספרי הטלפון של המפרסמים, רשומים במאונך. התברר שהמש"קית לומדת שנה ב' במסלול בי.איי כללי במדעי הרוח. כשראתה אותו תולש ומעתיק טלפונים ממודעות שנותרו ללא החלקים הנתלשים חשבה להכיר לו מישהי שמחפשת שותף. הוא מצא את עצמו הולך בעקבותיה לעבר הקפיטריה של הפקולטה, אל אחד השולחנות שהמסבים אליו נראו קצת אבודים כמוהו. כמו שנראים סטודנטים בשנה א' שזה אך החלו לקשור ביניהם קשרים חברתיים בימים ראשונים למסע משותף, ימים שבהם הזרות עדיין גוברת על הקירבה. בין כל הפרצופים הזרים בחבורה הוא זיהה את פניה של אחת מהם ממפגש התמצאות וסיור בפקולטה שנערך לסטודנטים משנה א'. הוא היה קצת בשוק כשהתברר שהיא זו שהמש"קית התכוונה אליה, שמחפשת שותף. אי אפשר היה שלא להבחין בקרני המצודדת והמוקפדת בלבושה, במהלך מפגש ההתמצאות. הזכרונות מתחילת התואר שרשם במחברת-יומן, במחברת השלישית שנשמרה עם שתי קודמותיה, הראשונה מהתיכון והשניה מהשרות בצה"ל, היו שמורים גם במחשבותיו וגם מרשימתם בסמוך לזמן התרחשות הדברים. הדברים שהצטברו רשומים במחברות שלו, כמו שהוא הרגיש ורשם ותאר. ותעד גם בשירים. כשישב לבד על הגג וחיפש במחברת רשמים שכתב בה כבר באותו יום לימודים ראשון באוניברסיטה או אולי באותו שבוע, פגש שוב בעוד זכרונות מהימים ההם, שהיה קורא לפעמים ממרחק הזמן, לפעמים בניסיון ליצור מהם משהו שיהיה קריא כתרגיל להגשה בחוג לספרות. 

תכירו: 'צורף קרני, קרני צורף. צורף מחפש חדר בדירת שותפים' המש"קית היתה תכליתית כחוליה המקשרת בין המחפש חדר למחפשת שותף. כבר בזמן ההיכרות היה לו ברור, שבין אם הם יהפכו שותפים בין אם לאו, קרני תהיה השראה לשיר במחברת שלו. יפיופה עם קורטוב של פלסטיקה, חשב בינו לבין עצמו וגם החל לשקול את היתרונות והחסרונות בסוג יופי שכזה, כשצריך להיתקל בו כל יום באותו חלל מגורים משותף. הם קבעו בדירה לצורך התרשמות מהחדר והדירה (ולצורך התרשמות מצורף) כבר לאותו היום אחר הצהרים. כשהתייצב שם חמש דקות לפני הזמן שקבעו, כבר היה מוכן לחתימתו זכרון-דברים על שולחן שהוצב במרכז חלל משותף לשני החדרים או הסלון המשותף לחדר שהיה בערך בגודל הסלון ול'חצי חדר' עם כניסה מהסלון או ממרפסת חדר הרחצה. אפשר להחליט איזה מהדלתות סוגרים היא אמרה והובילה אל ה'חצי-חדר' שיועד לשותף והיה למעשה מרפסת מלבנית לא קטנה בשיטחה, שנאטמה במעטפת תריסים שמיסגרו את כל פתח המרפסת, מקיר בגובה מעקה לקורת תקרה, ניתנים להזזה על מסילות, עם רפרפות לשליטה בכמות וכיוון האור שנכנס אל החדר. גם בבבגדים הביתיים (טישרט סגולה דהויה ומכנסים קצרים לבנים), קרני הרשימה אותו בעמידה היציבה והקול הסמכותי, כשהובילה שיחת היכרות מעמיקה יותר מזו שהספיקו בקפיטריה. גם לו היו מכנסים קצרים לבנים בארון הבגדים שלו בבית בראשלצ, דומים וקצת שונים הוא התאפק שלא לומר לה כשהיה משועשע מהדמיון בפריט לבוש שהיה יוצא דופן. זה היה חסר חשיבות ובכל זאת הוא היה שם לב לפרטים שוליים כאלו. ההיכרות ביניהם היתה בעיקרה שאלות שהוא היה צריך לענות עליהן לשביעות רצונה. הוא לא הספיק או העדיף שלא לשאול והיא סיפרה לו שההורים שלה השכירו עבורה את הדירה מהדוד שלה, שנוסח ה'זכרון-דברים' היה מוסכם עליו (רשום בכתב-יד זויתי על נייר שורות צהוב שנשלף משמרדף קלסרים). קרני היתה שבעת רצון וצורף שסמך על האינטואציות שלו ובחל בחיפושים מתישים ברחבי העיר, חתם על ההסכם המקוצר. האינטואציות שלו אמרו שאחת עם סגנון קריר כמו קרני, שמחייכת חיוכים קצת פלסטיים, לא תיסחף להתקטננויות וכעסים גדולים. הוא כבר החל לתכנן תכניות איך הוא יבסס נוכחות בדירה כשותף שווה זכויות. 'דוד שלי שהדירה היא שלו העביר את החיים שלו לברצלונה. איש טוב, אין סיבה להיות מוטרדים ממנו, רק לרשום את הצ'קים ולוודא שהכסף יופקד לחשבון שלו בזמן כל חודש'. קרני מצאה לנכון לומר לצורף וצורף רשם כבר למחרת את הצ'ק הראשון לפי שער הדולר שהם בדקו בעיתון. הוא חיפש אמנם חדר בדירת שותפים בקרבת האוניברסיטה והדירה היתה בשכונה מרוחקת שהצריכה אופנים או כרטיסיית אוטובוס אבל היו יתרונות משמעותיים שעמדו בבסיס החיבור כשותף עם סטודנטית בשנתון שלו מהחוג ובעיקר במחיר השכירות החודשית לדירה שהוחזקה, כך התרשם ברמה גבוהה בהשוואה לדירות שותפים בגילם. הוא התארגן על טנדר של דוד של חבר ועל עוד חבר מראשון שהיה בעיר שעזר לו להעביר את הדברים שלו מהבית בראשון-לציון לחדרו החדש בדירה בתל-אביב (שולחן, כיסא, ארונית, ספת-מיטת נוער, תרמיל צבאי מלא בבגדים, נגן הדיסקים ומדף לאוסף הדיסקים והספרים ושני הרמקולים שהופרדו מנגן הדיסקים).

   פלסטיות היתה התכונה שהכי תימצתה את שותפתו החדשה לדעתו. איזמל מנתחים כך התרשם דווקא לא נגע בפניה שהיו סימטריים עם פרופורציות נעימות ותוים שלא היו מושלמים. זו היתה תכונת אופי שהיה בה יתרון בעיניו של המתרגל או ה'נהפך' לתלאביבי. ה'נהפך' (הBECOMIMG) ברשימה היומנאית  שעיבד והפיץ לחברים עם אימיילים דרך כתובת האימייל האוניברסיטי שהוקצה לו מטעם הפקולטה, היה בהשארת אחת היצירות הראשונות שנלמדו בשנה א' בחוג לספרות. הוא זיהה אצלה מעין ריחוק או שמץ ניתוק שהיא שידרה לעברו גם בסיטואציות של קירבה, במידה שיכלה לדכא מתחים בשותפויות מכל סוג, בין בחור כמוהו למישהי כמו קרני. בימיו הטובים הוא היה מגנט אנושי וגם קצת מגנט בנות (אבל בקטע אפלטוני הוא היה מוסיף כשהסוגיה נדונה לעיתים בחבר'ה) ולקרני היו לדעתו לפעמים, מחוות של זאבה בודדה, בניגוד בלתי מפוענח להיותה אטרקטיבית בחזותה, אינטיליגנטית וגם לא לגמרי חסרת חוכמת חיים - מישהי שהיה קל לפתח עליה קראש, בלי שהיא תשקיע  אנרגיות בכיוון. האנרגיות שהיא השקיעה בו כשותף שלה התמצו בלהציע לו טרמפ לפעמים כשהיתה נוסעת לכיוון האוניברסיטה ברכבה הפרטי (לפעמים -הוא ניסה למצא איזשהו דפוס ולא הצליח) ובמאפה טרי ריחני שהיא היתה מניחה על השולחן בימי שישי בצהרים ומודיעה לו בחיוך-קרני שלה שהוא והחברים שלו שקופצים לבקר מוזמנים להתכבד ממנו. עם חלוף השבועות הוא תהה על הסיבה שזה תמיד אותו מאפה - פאי פקאן, והאם מי שאפתה את הפאי זו אמא של קרני שהוא טרם זכה לפגוש או שהיא האופה, במטבח בבית של ההורים שלה, שעליו מיעטה לספר.

ארבע שנים אחרי שפרס את המחשבות האלו במחברתו, כבר יכול היה להבין את האופי הקצת מתנשא וההסתיגות מביקוריהם של החברים מה'חיבר' בדירת השותפים. מצד שני גם לקרני היו ההגנות שהתעטפה בהן מתוך הרגל להדוף אותם כשהיו מנסים להתחבב עליה - היתה לה התחושה המעיקה שהם מתחילים איתה ומנסים לחבור אליה מתוך צרכים פונקציונאליים. היא העדיפה להיות בחברת אנשים שרואים בה אישיות רבגונית אם כי השיפוטיות שהפגינה סתרה קצת שיקולים שלפיהם היא היתה חוברת לאנשים, גם אם שונים מאלו שבהם נתקלה בקרב המהגרים לתל-אביב מה'חיבר'. כשחתם על הסכם השותפות לשנה (כלומר לחלוק איתה את אותם שרותים, מקלחת מטבחון וסלון ולהתחלק בשכר דירה בחוזה הדוד עם ההורים) היה לו ברור שיהיה מתח ביניהם, כמו שהיה לו ברור שהוא מתכוון לדכא בנחישות את המתח המיני שהיה נוכח כבר בהיכרות הראשונית. ושהפלסטיות תסייע בכך. לצד דיכוי המתח במודע, הדיכוי שהיה רצוי בהתחשב בנחיתות החומרית שלו לעומתה, התפתחה אצלו לאורך הזמן בשנות השותפות גם איבה. איבה סמויה. האיבה החלה במקביל לתחילת התופעה שהוא היה מכנה בשיחות עם רווי 'גיחות המגבות' של קרני בין המקלחת לחדר שלה, דרך הסלון (או חלל המגורים כמו שהיו אומרים השותפים). כלומר כך היה מכנה את מנהגה של קרני אחרי המעבר מצמד שותפים שהכירו ביום הראשון ללימודים, לשלושה שותפים שהכירו בלימודים וחלקו את עלויות שכר הדירה המוצמדות לערך הדולר, בין שלושתם שווה בשווה. בתום הסמסטר הראשון רווי נכנסה שותפה שלישית עם התאמות קלות שהציע והכניס צורף בסלון, שהפך לעוד חדר קטן וחלל משותף קטן. 

***

רווי שמעה את אמא שלה אומרת על הלימודים בחוג לספרות שיש כאלה שהחוג בוחר אותם עוד לפני שהם יודעים שהם יבחרו בו. כשנרשמה ללימודים בחוג היא לא ממש הופתעה כשהטלפון בבית ווסרמן צילצל ועל הקו היתה קרני, המבשרת לה בחגיגיות שהן יהיו ממש בקרוב חברות לספסל הלימודים באוניברסיטה. הן הכירו זו את זו בשם ופנים וקצת מסיפורים שכולם היו מספרים על כולם בשנתונים קרובים בתיכונים בתל-אביב. רווי למדה בתיכון אמנויות במגמת אמנות פלסטית וקרני למדה בתיכון חדש. שרות בצה"ל שתיהן העבירו בקריה בלשכות סמוכות זו לזו, רווי במיפקדת אכ"א וקרני בלישכת מטכל. קרני נשמעה נלהבת להיפגש לפני תחילת הלימודים 'לקשקש קצת, להתעדכן ולרכל ואולי אפשר לבנות יחד מערכת - יהיה לנו יותר קל בסוף סמסטר כשצריך לחרוש'. רווי אמרה שבכיף, היא מוזמנת לקפוץ מתי שיתאים' ואם היא צריכה את הכתובת ברמת החי"ל, במקרה שקרני לא מעודכנת שהם עברו ממרכז העיר. קרני חשבה שיהיה נחמד אולי לשבת במקום החדש שנפתח בטיילת מול הים באזור השגרירויות. רווי הכירה את המקום החדש והספיקה לשבת שם כבר פעם אחת והן קבעו.

היא הקדימה לפגישה ובחרה להן שולחן בחלל בית הקפה-מסעדה הפתוח, שהיה חצי ריק בשעות אחר הצהרים. כשהמתינה לקרני נהנתה מכמה דקות שקטות לעצמה לשם שינוי, משוחררת משיגרת הבית שבו היתה אחראית לעזור בהשגחה על לושי הצעירה ממנה בעשר שנים, להשתתף בהכנות לארוחת ערב משפחתית ולהשלים מטלות אישיות שלה שהיתה רגילה להשלים בשנות הלימודים בבית-ספר וכאחות הבכורה בבית. היה במקום שקט ייחודי לו, בלי המוזיקה השתלטנית שנוספה כחידוש ברמקולים שהותקנו גם בבתי הקפה הוותיקים במרכז העיר שהתאימו את עצמם לאופנות משתנות. זמן קצר לפני שקבעו להיפגש שם, רווי ישבה בדיוק במקום הזה במפגש פרידה לא פורמלי מהמפקדת שלה בלישכה בקריה - ארוחת צהרים שהמפקדת הזמינה אליה אותה ואת החיילת השניה בלישכתה האישית - ל'שבירת דיסטאנס' להבדיל מטקס הפרישה הפורמלי בקריה בנוכחות המפקדים הבכירים. היה לה חשוב למפקדת שהיתה בקריה תפקיד שני אחרי פיקוד על בסיס הדרכה קטן, שהן יכירו אותה שונה ורכה יותר מאיך שנשמרו היחסים בלישכתה. המפקדת החליפה את המדים לפני ארוחת הצהרים לבגדים אזרחיים נינוחים ואכן היתה שונה מאוד מאיך שהכירו אותה בלישכה. כשניגשה אליהן מלצרית והאיצה בהן 'נו בנות, בחרתן כבר מה להזמין?' המפקדת הפורשת אמרה לה שעדיין לא וכשהתרחקה משולחנן לחשה 'אני כבר על אזרחי ועם ה'נו בנות' הזה כמעט הצדעתי לה ונתתי זמנים'. בטבעיות השיחה נסבה למקומו של הצבא בחייהן הצעירים (המפקדת היתה מבוגרת מהן בשנים בודדות). מישהי אמרה שכשהן חוזרות כל יום הביתה מיום בלישכה הן מצליחות לדבר רגיל אבל הבנים, ככל שמתקדם הזמן בטירונות קרבית נשמעים שונה גם בשבתות במפגשים עם החבר'ה כשהם יוצאים שבת וסובלות מזה ביחוד אלו שיש להן חבר מלפני הגיוס. המפקדת הרגיעה שכמו הרבה דברים בגיל ההתבגרות גם הדיבור שאופייני לטירונות עובר, ככל שמתרחקים מהטירונות ואחרי השחרור גם חיילים קרביים שלוש שנים נפטרים מהקצרנות והקודים והשתיקה המוגזמת. רווי זכרה שהמפקדת גם ניצלה את המידע שנכתב באיור מפיות נייר גדולות כתחתית לצלחות להקללת האוירה והקריאה בקול את מוטו רשת המסעדות שהודפס במרכז האיור: "הרשת הינה פרי מוחם הקודח של היזמים החברים בקיבוץ 'מבוא מדבר' שמפורסם ברפתותיו האיכותיות ובמטעיו המושקים בטכנולוגיות חסכניות במים" המפקדת הקריאה בטון קריינית משעשע; "החקלאים שאחראים לתוצרת המשובחת שולחים את החלב הטרי וחומרי הגלם ישירות מהמשק למטבחים בשבעת הסניפים שלנו בשבע הערים הגדולות בארץ, שבהם עובדים בנות ובני המשק". רווי ראתה שוב את האיור במפית הנייר שהונחה מולה כשמלצר ערך שולחן לשניים, ונזכרה במפקדת שלה והופתעה מקורטוב של געגוע שהצליחה לחוש למי שברגעים מסוימים תיעבה קשות. 

קרני הגיעה בול בזמן ושם, על שייק פרי בחלב בקנקן אישי, הן פצחו בשיחה עירנית על כל אותם נושאים שעליהם קרני כבר חשבה וגם הצליחו לבנות יחד מערכת על חוברת התקצירים שהיתה בידיהן עם פרוט הקורסים המחייבים בה, והקורסים שהוצעו לבחירת הסטודנטים. מול הטיילת וחוף הים המתרוקן מנופשים ותיירים לקראת סופו של עוד יום קיצי מיוזע, בבריזה נעימה משיבת נפש, הניב המפגש בין השתיים את התוצאות המקוות, כשהן מתרווחות בכיסאותיהן ומשוחחות בניחותה, בלי כל הטררם שנוסף במקומות החדשים ובמקומות הישנים, ממלצרים דברנים ומארחות סמכותיות ועוזרי טבחים נמרצים וסושפים ומנהלים שמתאמצים יתר על המידה ויוצאים מגדרם לשרת שולחנות חשובים מאוד ושולחנות שמשלמים על תפריטים יקרים עם או בלי אווירה שעיצבו מעצבים יקרים מאוד ותמיד עם שומר-מאבטח בכניסה שמתפקד כמגן אנושי מאיום חגורות הנפץ. ברקע נשמעו רק מלמולים חרישיים ממעט השולחנות שהיו תפוסים בשעת אחהצ וממרחק נשמעו גם נקישות הכדורים הפוגעים בצמדי המטקות בצליל מונוטוני וקולות רחש הגלים והמבלים בחוף.

***

'מבוא לתסריטאות' היה קורס בחירה בחוג לספרות שנה א' במשותף עם החוג לקולנוע וטלביזיה. ד"ר אריה ש. יקואל, חוקר תרבות וספרות, שאת שמו הכירו הסטודנטים החדשים מרשימותיו במדורים לביקורת ספרות בעיתונות, כיבה את מקרן השקפים ואסף לתיק מסמכים את השקף שהקרין על הלוח המחיק כרזת שיווק ל'חלון אחורי': הגיבור הראשי בסרטו האיקוני של היצ'קוק נראה בכרזה ישוב בכיסא הגלגלים שלו, משקיף מחלונו אל עבר חזית בניין דירות מיושן ופעור חלונות גדולים עם דמויות הגיבורים בסיפורים האישיים שלהם, שאחריהן הוא עוקב בטלסקופ.שתי ערימות דפים משודכים, המתינו לסטודנטים על שולחנו כאשר עזב את אולם ההרצאות. בראשונה תקציר הנושאים בהרצאות ובשניה רשימות קריאת הכנה להרצאות, רשימת סרטים לצפית חובה ורשימה לבחירת תסריט לניתוח טכניקות ומאפיינים, בצוותים של רביעיות. קרני התכליתית החלה במרץ בהרכבת הצוות שצורף היה שני בו מטבע הדברים והוא עצמו ניגש לאסוף ולקרא את הדפים שהשאיר אחריו המרצה. לשאלת אחת הסטודנטיות בהרצאתו הראשונה, אם הוא מוכן לסכם לסטודנטים את המטלות בחקירת תסריט, שנוספו למבחן בקיאות בסוף סמסטר, השיב יקואל "כן, אני מוכן". אך מוכנותו נותרה בגדר רעיון שאינו מיושם. עם התקדמות הסמסטר הסטודנטים הבינו שהם נדרשים לנכוח בהרצאות, ולזכור או לרשום איך הם נדרשים לחקור ולנתח תסריט ובאיזה קריטריונים הם ימדדו בעבודת המחקר. 

   צורף צפה נקודות קלות וציון גבוה. אמנם את רוב הידע שנירכש בקורס 'מבוא לתסריטאות' לפי הסילבוס והתקצירים בדף הוא כבר למד, במגמת קולנוע בתיכון בראשלצ, אבל בהתחשב בעומס הבחינות וההגשות האופייני לסוף סימסטר, בסטטוס סטודנט שגם עובד - הודיעו לו כבר מחנות התקליטים והדיוי שיש לו משמרות קבועות  - הוא הניח שהנקודות מ'מבוא לתסריטאות' לא ממש יזיקו אם לא ממש יועילו לו. קרני השלימה בקלות את מלאכת מציאת השותפים לצוות, היא אפילו הצליחה למצוא להם אחת מהחוג לקולנוע וצורף גם נשלח ביעילות להסתער בספריית הפקולטה על משימת איתור וצילום בזירוקס של המקורות מקריאת החובה לארבע ההרצאות הראשונות. הגשות חקירות התסריטים תוכננו להתחיל בהרצאה החמישית. הארבעה נפגשו אצל קרני וצורף בדירה בניסיון להחליט איזו יצירה יבחרו מתוך השלושים בדף של יקואל ואיך יחלקו ביניהם את מטלות ניתוח התסריט. אחרי היכרות השמות שקרני ערכה בין ארבעתם, ההיא מהחוג לקולנוע שהתייצבה למפגש, אבל עם סרבל עבודה שעליו היו נתזים של סיד ושיער אסוף עם סרט-מטפחת, חתכה תוך עשרים דקות בערך. אמרה ששכחה איזו התחיבות מוקדמת לשותפה בדירה שלה, בלי לפרט יותר מזה ושמצידה יחליטו כבר שלושתם - לה זה לא ממש משנה. נשארו צורף קרני והסטודנטית השלישית - רווי. כשהוצגה בשמה, קרני הוסיפה בלקוניות שהן הכירו כבר דרך מכרים משותפים מהתיכונים בתל-אביב וכששרתו בקריה. צורף ששמע מקרני שהיא מאחד הישובים בשרון, הגיב בנינוחות ונמנע מלשאול, תוך שהוא מציין לעצמו את המידע הביוגרפי המפתיע בחיי קרני, בהתחשב בתמונה שהרכיב ממה שסיפרה לו - בת של תעשיינים מענף הריהוט שעברה לדירת הדוד 'התלאביבי' מהוילה של ההורים שלה במושב שבאזור השרון. 

נדרשו ממנו  כוחות לעמוד בקראש ובדיכוי המתח עם מי שהוא היה נחוש שלא יתאהב בה. עם רווי להבדיל, בכלל לא היה עניין להיזהר ובכלל לא היה עניין. הסיכויים להתאהבות ממבט ראשון היו מזעריים כל כך, שהוא היה צריך לקרא שוב ושוב ולדפדף בזכרונותיו הכתובים בשביל למצא איזשהו איזכור של רווי מלפני המעבר שלה מבית ההורים לדירה בתום הסמסטר הראשון. הוא מצא רק שיר שכתב בתחילת התואר, בכותרת 'חברות לספסל הלימודים' שבו תאר בחרוזים בשלושה בתים את פגישת הצוות. 'בוא נגדיר את סוג הקשר ביננו כחברות לספסל הלימודים' -היה מה שענתה קרני, כשצורף שאל אותה אם רווי חברה חברה טובה שלה, והיה הטריגר לכתיבת השיר. הבית הראשון בשיר עסק בקרני ובדברים שהיא עשתה, אמרה, סיפרה, חשבה, ביקשה והציעה. הבית השני ברווי - שתקה, הפתיעה, אספה, והשלישי ב'זאתי מהחוג לקולנוע' - לבשה, עזבה. אחרי שזאתי מהחוג לקולנוע עזבה - צורף התעקש להמשיך לקרא לה ככה כשהיה לפעמים מזכיר אותה - הוא ניגש לעניין וגייס לדבריו התלהבות כנה: 'יש לי רפרנס מהבגרות בקולנוע על גונבי האופנים', הצביע על היצירה הקולנועית מספר 18 ברשימה עם ציון שנת סיום ההפקה ושם הבמאי האיטלקי דה סיקה. 'אנחנו יכולים לחסוך לעצמנו ככה חריש על הרפרנסים של יקואל'. לעומתו קרני אמרה שיהיה מעניין לנתח תסריט של קליסיקת-פשע מהאמריקאיות משנות השבעים (היו ברשימה שתיים שלוש מבין המוכרות ביותר). היא דיברה בעיקר לכיוונו של צורף כשאמרה: 'יכול להיות כיף ללכת יחד לספריית הקלטות בפקולטה ולראות שם בטלביזיות עם האוזניות סרטים שעוד לא ראינו. הוא לא הצליח להתאפק מלזרוק עקיצה לכיוונה, איך דווקא היא מחפשת לחסוך על השכרת קלטת או דיוי בחנות שהוא רק החל לעבוד בה 'יש לך נגן דיוי במחשב שלך ולי יש מחבר למסך טלביזיה שלך כך שנוכל לראות יחד ארבעתנו בדירה' אמר תוך שהוא מרשה לעצמו לגשת למחשב של קרני שהיה בחלל המשותף ולשדר לבנות שהוא לא רק מבין בקולנוע אלא שולט גם בכלים הטכניים. קרני ציננה את התלהבותו וחיכתה לרווי שתכריע בין בחירתה ובין בחירת השותף החדש שלא ברור מה טיב הרפרנסים שלו, וגם בעניין התועלת, מניתוח תסריט של סרט איטלקי נידח לדעתה וישן, משנות השישים, היו לה ספקות. צורף הבחין בנטיית רווי להימנע מלומר את דעתה לפני שפנו אליה בזמן שהוא וקרני ניסו לשכנע זה את זו - מצב הכי קרוב לויכוח שצורף היה נהנה לפעמים לגרור לתוכו את מיס פלסטיק. הוא אפילו דחף לעברה מרפק, כשמצא ברשימה ספק בדיחה ספק מבחן שאפתנות שיקואל הכניס לרשימת התסריטים לניתוח ואמר שהוא מוכן ללכת איתה לטלביזיות בספריית הקלטות בפקולטה בתנאי שהם יראו במכה אחת את שואה של קלוד לנצמן. קרני גילגלה עיניים ופנתה שוב לרווי לשמוע מה היא חושבת. 'מכל שלושים היצירות ברשימה הכי מעניין אותי וגם יכול להיות קל באופן יחסי לעבוד על התסריט של מטרופוליס' רווי החוותה בידה לכיוון אחד משמות היצירות בתחתית הדף שהיה מונח לפניהם. 'המממ סרט מ1927 - זה סרט אילם?' קרני תהתה בקול 'מכל השלושים דווקא סרט אילם?' 'אמ-הממ סרט אילם מכל השלושים' רווי ענתה בנימת ביטחון וקרני נטתה להסכים ולוותר על התכנית שלה לנתח את אחת הקלסיקות שטרם הספיקה לצפות בהן בלי קשר לרשימת צפיית החובה בקורס. כשנוכח בבחירתה הפחות צפויה ובכושר השכנוע הבוטח והמפתיע של החברה של קרני, צורף הבין שהוא יוותר על התכניות שלו לחסוך להם עבודה וגם שיתף את שתי השותפות למטלת הניתוח ברחשי ליבו: 'דווקא יכול להיות מעניין המטרופוליזם הזה'. הוא חשב ששם היצירה צלצל לו מוכר מהלימודים בתיכון, אבל לא זכר למבוכתו הרבה את הסרט הספציפי הזה, מתוך רשימה שאת רוב היצירות בה הוא הכיר גם מצפייה, ולא זכר באיזה נושאים התעסק התסריט. 'בתור מטלה ראשונה בקורס מבוא לתסריטאות זו יכולה להיות בחירה שעושה שכל' ניסתה רווי לסכם. 'בגדול מפריע לי דברים שעושים שכל כמו באנגלית' מצא לנכון צורף להעיר בזמן שקרני השתתקה 'אבל תכלס בחירה טובה. מבין את הכיוון'. 'תודה על ההבנה' רווי עשתה טובה לאנושות ממש כמו שצורף היה לפעמים עושה במצבים כאלו וחייכה לעברו חצי חיוך. 'כאילו סרט אילם, בניתוח חשיבה תסריטאית לא מובן מאליו' צורף חייך גם הוא את החצי חיוך שלו 'את מנסה לרדת לסוף דעתו של יקואל שהכניס את הסרט האילם לרשימה'. רווי הסתכלה עליו כמי שרואה אותו לראשונה, או לכל הפחות רואה אותו לראשונה דרך הדברים שמפריעים לו ושהספיק להצהיר עליהם בחילופי הדברים הקצרים. היא ניסתה להיות הכי קורקטית שיכלה: 'מה שאומר שאין קיצורי דרך ושאנחנו נקרא את כל המקורות שיקואל מפיל עלינו בקריאת חובה עוד לפני ההגשה הראשונה'. וקרני שוב תרמה את גישתה התכליתית 'איך אתם עם לקרא טקסטים באנגלית?' והוסיפה שלה אין בעיה, שהאנגלית שלה ברמת שפת-אם אחרי שהיתה בגיל 10 שנה עם ההורים שלה בחו"ל כשניסו מזלם בלהעביר לשם את הנגריה שהתפתחה לעסק המשפחתי לייצור ויבוא רהיטים. צורף כבר עודכן בכישוריה בשפה האנגלית משאלה סקרנית שהעז לשאול אותה בימים הראשונים בדירה כשתהה בעניין תמונה, מעין קישוט שניתלה על הקיר בדירה באופן בולט פחות מהפוסטר שלו והתצלום המוגדל שהביאה איתה רווי מאוחר יותר. בתמונה הממוסגרת הקטנה בגודל של אריח חרסינה באמבטיות ישנות, היה איור של ברווז מחייך עם כנף אחת מורמת כמנופפת לשלום וכיתוב 'YOU'VE GOT A FRIEND ON PENNSYLVANIA מזכרת משנת הניסיון של משפחתה (שמן הסתם לא צלח) בארה"ב. 'יש לי תחושה שנצטרך לחלק ביננו את המקורות ולתרגם במשותף לטובת מי שתכננו ללמוד ממש אנגלית רק בזמן התואר' רווי הפתיעה שוב את צורף שנשאר בנושא הזה הוא השותק, מחכה למוצא פיה של השותפה שכן נמצאת איתם בחדר. אבל קרני פחות הפתיעה כשהפטירה בחוסר עניין 'מי שרוצים להתחלק שיחלקו, או שיחלקו בטקסטים שמישהו אחר תירגם להם. לי אין צורך בזה'. רווי לא השאירה לצורף ברירה להודות שגם לו יש צורך בזה, ושאלה אותו אם הם יחלקו שניהם. 'או שלושתנו יחד עם זאתי מהחוג לקולנוע' הוא הזכיר, והם חילקו קודם כל בין שניהם את המקורות שהוא הספיק לצלם בשליחות קרני, תוך שהוא שואל בקנטרנות את קרני האם יש צורך שהוא יכין לה עותקים מצילום המקורות שנאספו לתיקה של רווי. 'אני אשמח' היתה תשובתה.

השיר 'חברות לספסל הלימודים' היה השיר השני במחברת-יומן החדשה שנחנכה לכבוד תחילת החיים כסטודנט תלאביבי, עם שני קטעים תאוריים בני עמוד וחצי בערך והשיר הראשון 'הדשא של בית הספר למדעי החברה' אודות בילוי חלון חופשי במערכת. והיה עוד שיר, שבו תאר את חדרו, בכותרת 'בחדרי בדירתי בעיר שתהיה מתישהו העיר שלי'. מעל לשולחנו הוא התקין את המדף לקסטות והדיסקים ובקצהו היה מקום לשתי המחברות הקודמות, עבות בכריכה קשה מצטרפות לספרים שקרא ובחר לספריתו האישית הקטנה: ספר תנ"ך בפורמט הצה"לי עם הקדשה מהמפקד, שניים של ג'וזף הלר, מובי דיק באנגלית עם הקדשה ליום הולדתו ה-14 שהקיז דם על קריאתו, סופר הונגרי אחד מתורגם, סופרת יפנית אחת חדשה שחיבב את כתיבתה המקורית ושהצחיק אותו לראות את שמה על אחד הספרים שבמדף וגם כותרים מוכרים בעברית מפרי עטם של עגנון, עוז, יהושע ומוכרים פחות, כולל שתי סופרות חדשות יחסית שחיבב במיוחד את סגנונן המקורי, גם אם לפעמים מצא את התוכן מעייף. עם הזמן הוא פיתח חוש ביקורת גם כלפי כתיבתו שהיה מגיש לכל מי שהכיר לקרא במחברת מהתיכון, לפעמים גם לבני נוער זרים בהיכרות שטחית בחופשות הקיץ ובפסטיבלים. גונן חברו הטוב היה גוער בו מידי פעם על המנהג הזה שלו, הקצת 'סיסי' לדעתו, עוד לפני הפאוזה הארוכה בכתיבה בעת הטירונות ורוב שנות השרות בצה"ל, שחוויותיו נכתבו גם במכתבים שנדרשו לעבור תחת עיניו של הצנזור הצבאי. המחברות הישנות שבחדר בבית הוריו כבר הועברו למגירה נעולה במפתח שהיה תליון בשרשרת על צווארו, הוצבו שוב גלויות בקצה המדף. המחברת החדשה שקנה בחנות האוניברסיטה היה מונחת באופן קבוע בתיק סטודנט שלו, עם קלמר, ווקמן ו2-3 קסטות מתחלפות. את קלסר הדפדפות לרשימות בהרצאות הוא היה בדרך כלל מחזיק בזרועו מחוץ לתיק. 'הקלסר חשוב קודם כל כאביזר השתלבות בנוף האוניברסיטה' אמר ספק בצחוק לקרני שתהתה איך זה שהוא תמיד מחזיק ככה את הקלסר מחוץ לתיק, גם בנסיעות, 'שלא יגרשו מכאן בטעות מישהו שנראה פורע חוק או מחבל מתאבד' הסביר לה. היא שמה לב לפרטים כאלו הוא ציין לעצמו ספק בהתרשמות ספק בתיסכול.

מבין ארבעת 'החברים לספסל הלימודים' שהצטוותו בחוג 'מבוא לתסריטאות' היו אלו רווי וצורף שעקבו בהרצאות אחרי הטיפים לניתוח, שלפו מהמאמרים במקורות עקרונות רלבנטים ושיתפו את החברות בצוות בתובנות במהלך הצפיה במטרופוליס שאירגנה קרני לארבעתם בדירה, עם קלטת שצורף השאיל בספריה והמיר לדיוי בציוד שהיה למנהל שלו בחנות. זאתי מהחוג לקולנוע ביצעה את המינימום שנידרש ממנה במשימות שחילקו בינהם וקרני לקחה על עצמה לתאם את הפגישות, שזאתי מהחוג לקולנוע היתה מבריזה מהן קבוע וגם ערכה להגשת הניתוח בעבודה כתובה, חומרים שארבעתם הכינו וערכו גם למצגת. 'היא יכולה להיות ממש רעה לפעמים או בעצם מזל שהיא קצת רעה לפעמים' כתב אודות קרני באחד התאורים היומנאיים במחברת שהיה דואג לשאת צמוד אליו בתיק בכל פעם שהיה יוצא מהדירה. 'מעניין אם הייתי מסוגל להיות שותף בדירה עם כזאת - המילה כוסית נכתבה ונמחקה - מישהי שנראית כמוה אם היא לא היתה כל כך מתנשאת מעלי. כבר במחברת הראשונה הוא החל לערוך לעצמו רשימות מסוג שהיה רואה לפעמים בעיתונים: עשר תחנות תרבות, עשרה דברים להספיק עד גיל שלושים וגם 'עשרה עקרונות בכתיבה שתהיה יותר מסתם תראפיה' כשהעיקרון התשיעי היה בלי להשתמש במילת התאור המדוברת כוסית, עיקרון יומרני קצת יותר משחשב מלכתחילה.