חן/חני/Chen/Xen/Shen

הדמויות והארועים שמוזכרים ויוזכרו בסיפור 'יכולים יותר' בדיוניים. קו העלילה מבוסס על תופעות מגמות ומקרים שהיו בשנות התשעים ושנות ה00 המוקדמות.  The connection between the fictional characters to reality is on the responsibility of the reader יכולים יותר - פרק ראשון מתוך תשעה היה יום סתוי קצת אחרי חופשת החגים בלוח העברי, בשנה החדשה שהחלה מוקדם בלוח האזרחי, כשצורף (מבטאים במלעיל כמו עורף) נתקל במקרה בסולן השני בלהקה. הם הלחינו שיר שכתב ושנכלל באלבום שלהם וצורף לא הצליח שלא לחייך לעבר הסולן שהוא בדיוק שמע בווקמן. הסולן חצה את קומת העמודים בבניין המשרדים שהיה ממול הדירה שצורף ורווי שכרו עם שותפה, באחד הרחובות הכי שוקקי חיים בתל-אביב, אחרי שצורף ורווי הכירו באוניברסיטה.  הוא שמע באוזניות עם הקסטה של האלבום הראשון שיר ששר הסולן השני. צרוף מקרים שלא היה לגמרי בלתי צפוי, כי צורף היה מתאבסס בווקמן על האלבום הראשון שלהם. לקראת כל נסיעת אוטובוס מתל-אביב לראשל"צ, הוא היה מצטייד לדרך בווקמן ובמלאי 2-3 קסטות. אותו אלבום היה מתנגן אצלו גם בווקמן וגם במערכת שמע שעזרו לו לקנות בגיל 17, יות...

 סוגה נוספת באפל פלוס נמצאת בנישה היותר כבדה או ה-KEVEDA. איך שאומרים בעברית מדוברת עדכנית (כך למדתי לאחרונה משיחה נדירה אבל כמעט רנדומלית). בנישה הכבדה נמצאות הסדרות והתכנים שמבוססים על הספרות האמריקאית בת זמננו עם גליצ'ים קטנים בסדר שבו העולם המוכר מתנהל. בין אם בבמד"ב בין אם במצב קיצון שאינו בלתי מציאותי שבו גיבור יחיד או קבוצה קטנה, או משפחה נקלעים לתוכו. אלו תכנים שפחות מתיימרים לעומק אבל כן מנסים להשאיר חשיבה מחוץ לקופסה, מתחת לרדאר, על סף הנוירוטיות של היוצרים והמפיקים. נוירוטיות שאפילו במצב ריקבון ספה מתקדם אני מתקשה לצלוח אותה עד לסוף העונה הראשונה. עם השניה אני מוותרת מראש.  עם כל הקושי צפיתי בכל DarkMatter (מבוסס על רומן פרי עטו של בלייק קרוץ') ולו רק מתוך סקרנות האם יהיה עם התקדמות העלילה תרוץ כלשהו לליהוק שתי השחקניות בתפקידים הראשיים באופן הפוך לניראות שלהן (למעט אפיזדת 'יקום מקביל' אחת כמעט שולית ממש בהתחלה).  ג'ניפר קונלי היפיפיה הצנומה והצוננת בתפקיד עקרת הבית אם בניו של הגיבור, שחולם עליה ונלחם עליה לעומת אליס בראגה שנראית כמו אמא רגילה מהפרבר...

 הבעיה עם מסה קריטית מתוך התכנים המוצעים חינם באפל פלוס (כלומר ללא תוספת תשלום על קלסיקות קולנועיות) אלו התכנים הנוטים להתנשאות וזילזול בצופים. תופעה שאופינית בייחוד בסדרות וסרטי טבע או בשפה החצי מלומדת בקריינות: נפלאות הפאונה והפלורה.  הצד האסתטי דוקומנטרי בתכנים האלו מאוד מושקע ונורא יפה אבל אני חוששת לחפש איזה סרטים יש על עובש או על יצורים מיקרוסקופים. ראיתי חצי סרט על תופעת ההלבנה בשוניות האלמוגים וזה מדכא. בדומה להשפעת צפייה בסידרה שמבקרים בה בתים מיוחדים, בקונספט שמחבר מגזינים לאדריכלות ועיצוב עם ערוץ החיים הטובים. הזילזול בבעליהם וּבְבוֹנֵיהֶם ומשפציהם של הבתים שזור כחוט השני בתסריט ובעריכה ובזוויות הצילום. חבל שעל זה מקטינים כמות צופים בהפקה שמתפרסת על כל קצוות תבל תוך התמקדות בבחירות מקוריות והסתגלות המרואינים עם בני משפחותיהם (בעבר או בהווה) לתנאים המיוחדים שבהם תוכננו וניבנו אותם בתים. יש כאלו שמוצגים בכתובית עם שמם ועם תואר יוצר או אדריכל לצידו ויש כאלו שלצד שמם נכתב House owner . הערך בתכנית הטלביזיה בקונספט המעודכן הוא תובנות על מגמות שינויים ומסקנות על הצפו...

חלק 1 נמצא כאן חלק 2 המטייל הנירגן סידרה כיפית והלוואי שיפיקו מבית היוצר שלהם עוד עונות (עונה 1 על טיולים וארוח במקומות יוצאי דופן עונה 2 על אתרים באירופה שנחשבים לקלאסיים עם זוית ייחודית במפגש בין לוי למקומיים שלוקחים אותו למקומות היחודיים).  הפרק על הספארי באפריקה מציג מלון בקרונות רכבת ישנים שהוסבו לתחליף לודג' מרחף בגשר מעל קטע נהר שידוע לשמצה בתנינים ובחיות הטרף שאורבות שם לטרפן בסצנות אקשן, שהתיירים מוזמנים לצפות בהן במשקפות. מדובר בפרק מהנה כמו כל הפרקים בסידרה שחיי כל כך מלאים בתוכן שצפיתי ברובם פעמיים (עם כתוביות בעברית ובלי הכתוביות בקצב X1). חוויות הספרי עם לוי הספקן כוללות: החלפת רשמים עם מנהל המלון המשועשע וצוותו, משחק גולף בשטח קצת יותר מפחיד מכרי דשא רגילים, התלוות לבדיקת פיל (מורדם) בסוואנה וסיור בסוואנה עם מאקלמת קרנפים שנולדו בשבי.  ככל שהפרק מהנה חשבתי על עוד סדרת APPLE TV מסוג שבטח יש בכבלים בערוצים שבדרך כלל אינני בין המפולחים לשיווקם: סדרת המסעות המצולמים של הצמד איאן מקגרגור (טריינספוטינג, אוואטר) וחברו הטוב צ'רלי בורמן. בעונה השניה הם חוצים את ארופ...

כאן נמצא  חלק 1   *בתקווה שחלק 2 שיישאר ערוך לקריאת עברית בלי שמי שיכולים לעשות שמות בעריכה ובתחביר.  התרגום לאנגלית עלול להפוך משמעות.  ישראל של שנות השבעים והשמונים היתה אי או בועה באזור מוכה סולטנים אפנדים ושייחים, מבחינת סולידריות ותנאים סוציאלים למעמד עובד. בתוך כל התוכן שמוצע בAPPLE TV יש בועות של בידור כיפי, כלומר עם איכויות נטפליקסיות כשמצד שני הגישה מזכירה מגישים ותכנים בטלביזיה הישראלית בערוץ 1 היחיד שהיה. וגם בערוץ היחיד שעות השידור בעברית, או עם כתוביות, היו מצומצמות. השחקן המגיש המפיק יוג'ין לוי יבדל"א ב'המטייל הנירגן' הוא בול המגישים שהיו בפרייםטיים בישראל הסוציאלית. כלומר כשיחס לטלביזיה היה ככלי שהוא בידור ואמצעי להתמצאות בדרכי העולם הסובב, והמגישים או התסריטים היו מכוונים לגובה העיניים, להורים ולילדים, שהיו רואים טלביזיה מעט שעות בשבוע. בנוכחות ההורים. רק בקיץ, בחופש הגדול, היו שעתיים שלוש בבוקר תכניות לילדים כשרוב ההורים היו בעבודה ורק מורות או עקרות בית היו נוכחות. רשימת התכניות היתה קבועה, הסדר היה קבוע וכך במשך שנים הבוקר בחופש הגדול היה מתחיל עם ...

אומרים שאסור להשוות אך מורה שלמדתי אצלה עקרונות בכתיבה (כתיבה אקדמית) היתה כותבת במקרים מסוימים ברשימותיה שראוי וניתן. לפיכך התכנסתי כאן לפוסט אחד מתוך חמישה בעניין טלבזיה, טלביזיה בסטרים והשוואות בין נטפליקס לאפל TV. בתור ילדים שראו טלביזיה בשנות ה70 וב80S מעט שעות ובערוץ מפוקח אחד יחיד, הצליחו להפחית אצלנו תופעות לוואי ממסכים. כלומר תוכן בקול-תנועה-תמונה לעומת תוכן כתוב, במטרה להשאיר אותנו מחוברים למגמות בעולם שבו כל יהודי ישראלי אמור לחיות ובתקווה לא רק לשרוד. בצעירותי העברתי שנים בלי טלביזיה בבית (עם מסך מחשב מחובר למודם). אחכ המסך הקטן הוחזר (ללא כבלים עם חיבור לספריית סרטים לילדים בזיכרון נייח).  הילדים ביקשו להיות בענינים כשהם נכנסו למסגרות לימודים ופגשו חברים שמשתפים חוויות צפיה בטלביזיה. מעט הפנאי שהיה לנו לראות טלביזיה היה עם הילדים, או בסופו של יום עבודה וטיפול בילדים, בדרך כלל תוך קושי להילחם בעייפות. בקורונה או במגפת הקוביד 19 נוצר פתאום עודף פנאי. השם שנבחר בשיחות על המגפה, נושא שכרגע מודחק, קוביד19 או קורונה, היה מושפע מהלך הרוח בערוץ התקשורת שבו דנו בנושא. כולל...