זה הבלוג שלי

  יכולים יותר - תחילת החלק השלישי מתוך תשעה   התכנון היה חופשה בת שבועיים שתיפול באופן משתלם יחסית לכרטיס הטיסה היקר על ימי חגיגות חנוכה. היא צפתה שאלו יהיו  ימים עתירים במפגשים משפחתיים וארועים משפחתיים-חברתיים או התכנסויות של החבר'ה שלה, יחידים ובזוגות טרום ואחרי חתונות לפני המהפך לאבות ואימהות. בין בני גילה, מי שכבר מצאו בני זוג רציניים היו נוהגים לערוך חנוכות-בית בדירות משופצות בפרברים ישנוניים ובבניינים חדשים שנבנו קרוב (קרוב מספיק) למרכז העניינים בתל-אביב עם קו הרקיע שלה שטרם השתנה כמעט לבלי הכר. מחנוכת הבית החדש של גונן ואשתו הטריה היא נעדרה מכורח הנסיבות וגם מהחתונה שנערכה בחצר הנחלה של הורי הכלה במושב שממנו היתה במקור, רווי נפקדה באופן שהיה צפוי, על אף שגונן שלח גם לה הזמנה לחתונה. משמח ככל שיהיה הארוע - היה ברור לגונן וגם לרווי שאין מצב שבו צורף והיא ינכחו באותו ארוע שניהם. במהלך שנותיה בקליפורניה רווי החמיצה אי אלו שמחות והתכנסויות בני משפחה ומכרים וותיקים בכל מיני מצבים. כשהודיעה באימייל לגונן ונעמה אשתו על הביקור המתוכנן בארץ בדצמבר, הם הזמינו ברפליי ל'ה...

 חלק 2 - רווי  טיסת הקישור מאל.איי לאינסטנבול בדרך לתל-אביב התעכבה עיכוב קל, וקבוצת ישראלים שתכננו להספיק אל הטיסה משדה-התעופה התורכי לנתב"ג התגבשה מכורך הנסיבות. מעבר לקיצור זמן השהות באינסטנבול שהיה קצר מלכתחילה (רק שלושת רבעי שעה לתנועה מסורבלת בטרמינל) הישראלים שהמתינו ראשונים לחוצים כבר ביציאה מהמטוס נאלצו לרוץ מקצה אחד של הטרמינל לקצהו השני כשבדרך התבצע בקפדנות ובאיטיות בידוק בטחוני שיצר תור ארוך. נמצא בין הנוסעים הישראלים מי שישכנע את צוות הבידוק בשם הקבוצה, באנגלית ובמחוות מקומיות שהוא התמצא בהן, לוותר להם על התור בזמן הקצר שנותר עד לטיסה שלהם לתל-אביב. סיפרון שחולק לסטודנטים (ולסגל זוטר) בקמפוס ברקלי קליפורניה, בשנת 2003 בכותרת: 'שמונה אינתיפדאות פועלים בעולם' שהיה מונח בתיק יד של ד"ר רווי ווסרמן  היה עבורה עוד מקור לחשש. היא חשבה לקרא את הסיפרון בנושא קרוב למחקר שלה והניחה אותו בתיק יד שהיה עליה בטיסה (והספיקה לקרא חצי ממנו). את הבדיקות הרגילות, רווי וכל מי שהיו איתה בתור עברו בלי עיכוב מיוחד והיא כמעט כבר נשמה לרווחה בהקלה. אבל אז החלה עוד ריצה מבוהלת שוב,...

הדמויות והארועים שמוזכרים ויוזכרו בסיפור 'יכולים יותר' בדיוניים. קו העלילה מבוסס על תופעות מגמות ומקרים שהיו בשנות התשעים ושנות ה00. יכולים יותר - פרק ראשון מתוך תשעה היה יום סתוי קצת אחרי חופשת החגים, כשצורף (מבטאים במלעיל כמו עורף) נתקל במקרה בסולן השני בלהקה. הם הלחינו שיר שכתב ושנכלל באלבום שלהם וצורף לא הצליח שלא לחייך לעבר הסולן שהוא בדיוק שמע בווקמן. הסולן חצה את קומת העמודים בבניין המשרדים שהיה ממול הדירה שצורף ורווי שכרו עם שותפה, באחד הרחובות הכי שוקקי חיים בתל-אביב, אחרי שצורף ורווי הכירו באוניברסיטה.  הוא שמע באוזניות עם הקסטה של האלבום הראשון שיר ששר הסולן השני. צרוף מקרים שלא היה לגמרי בלתי צפוי, כי צורף היה מתאבסס בווקמן על האלבום הראשון שלהם. לקראת כל נסיעת אוטובוס מתל-אביב לראשל"צ, הוא היה מצטייד לדרך בווקמן ובמלאי 2-3 קסטות. אותו אלבום היה מתנגן אצלו גם בווקמן וגם בנגן דיסקים שעזרו לו לקנות בגיל 17, יותר מכל אלבום אחר. הוא רכש את האלבום הראשון של הלהקה בקלטת ממשכורת-מדריך בקיטנות הקיץ של העירייה. לפני זה מתוך קלטת מוקלטת בין חברים, היה רושם לעצמו את מילות...

 סוגה נוספת באפל פלוס נמצאת בנישה היותר כבדה או ה-KEVEDA. איך שאומרים בעברית מדוברת עדכנית (כך למדתי לאחרונה משיחה נדירה אבל כמעט רנדומלית). בנישה הכבדה נמצאות הסדרות והתכנים שמבוססים על הספרות האמריקאית בת זמננו עם גליצ'ים קטנים בסדר שבו העולם המוכר מתנהל. בין אם בבמד"ב בין אם במצב קיצון שאינו בלתי מציאותי שבו גיבור יחיד או קבוצה קטנה, או משפחה נקלעים לתוכו. אלו תכנים שפחות מתיימרים לעומק אבל כן מנסים להשאיר חשיבה מחוץ לקופסה, מתחת לרדאר, על סף הנוירוטיות של היוצרים והמפיקים. נוירוטיות שאפילו במצב ריקבון ספה מתקדם אני מתקשה לצלוח אותה עד לסוף העונה הראשונה. עם השניה אני מוותרת מראש.  עם כל הקושי צפיתי בכל DarkMatter (מבוסס על רומן פרי עטו של בלייק קרוץ') ולו רק מתוך סקרנות האם יהיה עם התקדמות העלילה תרוץ כלשהו לליהוק שתי השחקניות בתפקידים הראשיים באופן הפוך לניראות שלהן (למעט אפיזדת 'יקום מקביל' אחת כמעט שולית ממש בהתחלה).  ג'ניפר קונלי היפיפיה הצנומה והצוננת בתפקיד עקרת הבית אם בניו של הגיבור, שחולם עליה ונלחם עליה לעומת אליס בראגה שנראית כמו אמא רגילה מהפרבר...