'יכולים יותר' נובלה מאת חן חדד-תמרין טיוטת כתב-יד בבלוג* טיוטת חלק 5 מתוך 9 - רווי וצורף

5.1 - משולש החברים

ללא יד מכוונת כלשהי הפכה קרני לצלע ראשונה שאליה חברו צורף ורווי בהרכב שלושת השותפים לדירה.  במשולש החברים-שותפים, שממנו נהיו צורף ורווי לזוג נוצרו בין השלושה קשרים אמיצים שהחזיקו מעמד לאורכן של שלושת שנות התואר בספרות ליתר דיוק שנתיים וחצי שבהן התגבש המשולש. צורף חיפש תחילה את חברתה הנחשקת של קרני - שותפתו החדשה, גם בשעות הלימודים, בהפסקות ובחלונות המערכת ולא נתקל בסרוב מצידה. רווי שהיתה החברה-לספסל-הלימודים המועדפת על קרני, לא הפריעה לצורף אם לנסות לסכם את יחסו כלפיה בשבועות הראשונים של הלימודים בחוג לספרות. כמו שתי חברותיו למשולש, צורף נרתע גם הוא מלהעביר זמן של בין לבין בחבורות גדולות יותר, שהם היו מכנים בשיחות בינהם 'הלהקות' - החבורות שהתהוו כבר בסמסטר הראשון לפי קליקות מזוהות בסגנון, שצורף גם תאר במחברתו

קרני עשתה מאמץ לבדל את עצמה מחבורת הצפונבונים, שלא נדרש להמציא כינוי מיוחד עבורם במחברת של צורף ולכאורה מקומה הטבעי של קרני היה בינהם; רווי יכלה למצא עצמה לו רצתה ב'חבורה במשקפיים' שלא כולם בה היו ממושקפים, אך כולם בה נחנו בעיקר בלמדנות וכובד ראש ביחסם למטלות הלימודים ולהשגים שנדרשו לממוצע ציונים שמזכה במלגות, מעונות והטבות כסטודנטים; היו גם להקת 'הכלבים העזובים' כינוי די מרושע שהיה רעיון של קרני במקור, לסטודנטים הפחות חברותיים שנטו להישאר לבד רוב הזמן ולעיתים חברו בינהם בלית ברירה, בחלוקות שנדרשו להישרדות במסגרת החוגים הפקולטיים; ואחרונה חביבה בין הקליקות שתוארו במחברת היו 'הילדות': הכינוי של צורף לקבוצת בנות שהיו כולן סטודנטיות בנות עשרה ומהצעירות ביותר, כאלו שזה אך סיימו תיכון או צבא וכאלו שלמדו קורסים באוניברסיטה בנוסף ללימודים התיכוניים והחלו 

ברכש ההשכלה הגבוהה מוקדם יותר משאר הלומדים 

עם הזמן התפתח בין שלושתם גם הנוהג לכנות את החבורות בשמות חיבה לפי קודים שלהם שנבחרו על בסיס  שמות קלסיקות בספרות העברית: נערות מ"ש: נערות מיכאל שלי; חבורת השבים מהודו; אסכולת רומן רוסי; ילדים זיגזג; ורביעיית תמול-שלשום, שהיו אקלקטיים כמוהם וחברו דרך מקום העבודה המשותף ואף הנחשק בקרב הסטודנטים לספרות - חבורה קטנה של סטודנטים מעורים בחיים הסטודנטיאליים שכמוהם נרתעו משיוך לחבורה כלשהי לפי הניראות

באחד הימים הבהירים והחמימים של סוף הסתיו שנתאחר להתחלף בעונת הגשמים, היו ישובים שלושתם בדשא המטופח שבין מבנה הפקולטה ובין מדרגות הכניסה לבית הספר למדעי החברה. עשב הקיקויה שחלקה מכוסחת ממנו הפיצה ניחוח רענן, כבר התייבש מהכיסוח ומטללי הבוקר המוקדם. הם נהנו משמש נעימה בהפסקת צהריים נינוחה כשבאופן שהפתיע את שניהם, את צורף ורווי, אספה קרני את דבריה בפתאומיות  והשאירה את שתי הצלעות במשולש החברים בלעדיה, מפטירה משהו על ברור שהיא צריכה לעשות במזכירות דיקאן הסטודנטים בקשר לחניה לרכבה הפרטי בתוך שטח הקמפוס - חניה שמאפשרים לסטודנטים עם אישור החל משעות אחר הצהרים 

שניהם לא היו מוכנים לקירבה הפתאומית ללא נוכחותה של קרני כצלע שלישית והיו נבוכים מהיעדרה הפתאומי. אחרי דקות של שקט מעיק צץ אצל צורף איזה דחף ישן נושן, הצורך שהוא כבר שכח שהיה לו בנעוריו ושהוא הצליח לדכא בשנים של השרות הקרבי בצה"ל כמעט לחלוטין. עדיין שותק הוא שלף את המחברת שלו מהתיק שהיה מונח על הדשא לצידו והניח אותה בינהם. עוד דקה בערך עברה לפני שרווי הבינה שהוא מחכה לה שתואיל לפתוח את המחברת ותתחיל לקרא. היא השתהתה והוא כבר התכוון לומר לה משהו כשהיא סופסוף אספה לעברה את המחברת שותקת גם היא והחלה לדפדף וגם לקרא. היו כבר10-15 דפים מלאים בכתב ידו הצפוף במחברת החדשה שחנך ביום הראשון ללימודים. אחרי דקה נוספת כשהגיעה בקריאתה בערך לאמצע הדפים הכתובים שנכתבו ממש בסמוך לאותו יום, סגרה רווי בחשש את המחברת והניחה אותה בדשא במקום שבו הונחה בידי צורף

.

מה? נבהלת?

 היתה התגובה המיידית של צורף שהיסס איך לפרש את ההחלטיות או שמא חוסר ההחלטיות בהתנהלותה

'היה לי מעניין לקרא. אתה יודע לכתוב'

רווי הביטה ישירות לעברו

'?אבל..'

צורף חייך חיוך קטן בעיניים שואלות

'אבל זה קצת חדירה לפרטיות שלכם בדירה עם הרשימות היומנאיות'

אמרה במבט חצי מושפל

' אוקיי אוקיי'

אמר ואסף את המחברת לתיקו. הוא יכול היה להתרשם בהקלה, שהיא נשארת לשבת לידו ושהיא חוזרת לנינוחות שהיתה בינהם לפני שקרני הותירה את שניהם לבד ולפני המחווה יוצאת הדופן שלו עם המחברת. ואז חשב בינו לבין עצמו שהינה יכול להיות שהגיע הזמן המתאים לשמוע ממישהי שהכירה את קרני הרבה לפניו, דברים שהוא העדיף שלא לשאול את קרני באופן ישיר. בהיכרות עם קרני לפני הכניסה לדירת השותפים הוא סמך על האינטואיציות יותר מאשר חיפש תשובות לשאלות של ראיון שמתכוננים אליו לפני שבוחרים שותפים או חדר בדירה שיש בה כבר שותפים

צורף השתהה עוד כמה דקות שבהן שניהם ישבו בשתיקה מתעסקים במחברות כמרוכזים במטלות שארית יום הלימודים ואז שאל: 'קרני אמרה ששתיכן תלאביביות במקור אז איך זה שקרני מספרת לי שבשבתות היא נוסעת להורים שלה במכמורת?'ת

 '?אתה בטוח שאתה רוצה לשאול אותי ולא אותה' 

תהתה

'אני יכול לשאול אבל לא רוצה'

:היא התרשמה מכנותו; גם אם הישירות שלו כלפיה היתה לה לזרא

אם כבר שאלת אותי יכולה להגיד לך שהם עברו למכמורת מתל-אביב. קרני תלאביבית'ת'

 ענתה לו ושאלה מצידה בעניין שהפתיע אותה לא פחות מאשר את צורף

'אם כבר התחלנו לדבר על מאיפה במקור, מאיפה אתה במקור?'

?מאיפה אני'

'אני ראשלצי שנהפך לתלאביבי

אמר תוך שהוא משנה את המנח שלו מישיבה להשתרעות על צידו, כשמרפק אחד שלו על הדשא תומך בפלג גופו העליון וכף היד תומכת בראשו, רגליו מוטלות לצידו על הדשא עם ברך אחת מוגבהת קלות

   רווי יכלה לזכור בדיעבד את הרגע שבו השותף האניגמטי ופרוע התלתלים של קרני, שנראה כרוך אחרי קרני, נהפך לצורף הידיד הטוב של שתיהן; גם מעבר לשעות הלימודים.  בלי הטייטל 'השותף של קרני' . עד אותו רגע הוא היה בעיניה יותר קוריוז חולף בשגרת הלימודים שבה נעזרו קרני והיא זו בזו

 היום שבו קרני השאירה את שניהם לבד, בלעדיה, היה גם היום הראשון בשארית חייה הבוגרים, שבהם יכלה רווי להניח לשעה קלה את עומס החיים - חייה בתור רווי הבת הבכורה במשפחת ווסרמן. כמו שלפעמים מגלים בטיול למקום רחוק, שמחדש משהו על החיים. משהו שאי אפשר לגלות בבית עם אותם ההרגלים ועם אותם החברים. רווי מצאה שהיא יכולה להנות מ'הטייטל החדש שלה' כך שמעה את אימה מספרת בטלפון למכרה שהתעניינה: סטודנטית באוניברסיטה. שארית החיים בגיל עשרים החלה להראות מרעננת במיוחד, עם שני חברים טובים חדשים; בת ובן שהחברות איתם התהדקה אל מעבר למטלות לימודים ואל מעבר למלאכת החיים הלא מאוד מובנים מאליהם, במציאות תלאביבית קצת נשכנית. רווי הכירה את החיים עצמם כמו שהם בתל-אביב עוד מילדותה, בשכונת האמנים הוותיקים והפקידים והמקצועות החופשיים, שהחלה בבית-משותף בקצה רחוב שקט, שבו כולם הכירו את הסיפורים על כולם

 5.2 תלאביביות 

מתח רומנטי טרם נוצר שם, בין השותף מראשלצ והחברה-לספסל-הלימודים, לפני שנהפכו לשותפים של קרני בדירה של הדוד השוהה בברצלונה 

 רגשותיה הכמוסים של רווי היו נתונים לכיוונה של אהבה ניכזבת בצורת סטודנט אחר מהפקולטה, כוכב שביט שהאיר לזמן קצר את שמי הקמפוס התלאביבי. רווי נמנעה מ'יותר מידי מידע' עליו, אפילו בשיחות עם קרני -  היו אלו שתי חברות טובות של רווי מילדות, שהיו מעורות בהתפתחויות בינה ובין שאולי. שאול הס-מזור כמו שהציג עצמו בפתח סמינריון ששניהם יכלו לקחת, הרשים את רווי כבר בימים הראשונים ללימודים בתואר. יחסה של קרני לשאולי היה חשדני מלכתחילה ורווי חשבה שזה יכול להיות מקרה של הפוסל במומו פוסל כשהנטיה של שאולי כמו של קרני לעוט על כל הזדמנות שנקרית בדרך 'בלי לראות בעיניים' , לאו דווקא בקשרים רומנטיים, היתה מום בעיניה. רשת הרכילות בין החברות הטובות, גם יכלה למזער נזקים כשרגשותיה היו נתונים לכיוונו שהיה סטודנט שנה ב' בתכנית המצטיינים בפקולטה, שכאילו הגיע אל הקמפוס משוםמקום. ברשת הרכילות גם הפיקו תועלת מתחילת הקשר שקיבל נופך רומנטי, כשרווי היתה בין המעטים או המעטות שהצליחו לשמוע ישירות ממנו על קורות חייו.  שאולי היה אחד שפילס דרכו לבדו אל תכנית המצטיינים עם קצת עזרה מעמותת סיוע לחיילים בודדים, כשמשפחתו הישראלית-חיפאית במקור נשארה בקנדה. הוא היה סטודנט מבריק וכיכב בדעותיו המקוריות ושפתו הרהוטה בסמינריונים ובשאלות בהרצאות משותפות לשנים א' וב' שבהן נכח. שאולי היה מאלו שיכלו להתחבר בקלות למי שרצו - גם כשנרתעה מהיותו זאב בודד לפעמים, העריכה את יכולתו להתעלות מעבר לחלוקה לקליקות וקורות-חיים. הכריזמה שלו איפשרה לו להתחבר בקלות למי שבחר ובאיזה עיתוי שבחר. שאולי שחיזר אחריה, היה ליתר דיוק התאהבות ניכזבת  שתהפוך למאוד ניכזבת, כשיתברר לה שהיא איננה מושא יחיד לחיזוריו ולתשומת הלב הייחודית שלו כלפיה בנוף בני העשרים ומשהו באוניברסיטה, שבו גם היא היתה קצת עוף מוזר לדעתו, שטרח לומר לה עם נימוקים יותר  מחמיאים  מביקורתיים, בעת שהצליח ליצור מצב לאחת השיחות בין שניהם. את שיחותיהם היתה משחזרת בזיכרון ועם שתי חברותיה הטובות. בכל פעם כשהתיישב ליד רווי בהרצאות ובסמינריון ששניהם לקחו  בסמסטר א היא לא יכלה שלא להתפעל מתשומת הלב הייחודית שלו ומקסמו האישי שאיפשר לו בוזמנית לחזר בעדינות ולהיות רודן במחשבותיה עליו

תרומתו המשמעותית של שאולי לחיי הרגש של רווי המופנמת באופיה, היתה גם תרומה לחיי הרגש עם צורף, בבוא הזמן של צורף לחזר אחריה כשתהפוך לשותפה השלישית בדירה; חודשים אחרי שהחלה לסבול משלטון היחיד של שאולי ברגשותיה. נראה היה שלשאולי היה דחוף להוכיח לה, שהיא לא תלאביבית כמו שהיא מתיימרת להיות. גם לא בניראות וגם לא בפנימיות. התברר לה, עם לא מעט מפח נפש, ששאולי לא היה שחקן במובן השכיח של להיות שחקן במקצועו אלא אחד שמשחק ברגשות ואחד שפגע בבטחונה כתלאביבית שראתה דבר או שניים בחייה לפני גיל עשרים ואחת; לפני שפנה אליה בתור לקפיטריה סטודנט זר לה שנראה כבן גילה, ראשו עטוי בבלורית בלונדית, זיפים בני יומיים שלושה מעטרים את פניו השזופות בגוון מחמיא לשערו.  בגדיו החדשים להבדיל, נראו כמו 'של תיירים' באופן חריג ומוזר בין שאר הסטודנטים, שלבשו בגדים דהויים כמעה. הוא היה בגובה ממוצע, כמו שלה, ואפוף  בענן נעימות - כך חשבה לעצמה על האווירה ששאולי השרה סביבו לפניה בתור, גם כאדם זר לגמרי שניהל שיחת נימוסין עם העובדים בדלפק, עוד לפני שפנה אליה עם משפט-פתיחה. משפט שהעיד על מקוריותו לא פחות משהעיד על יכולתו לגרום לה להרגיש שהיא משהו מיוחד בעיניו. משפט-פתיחה שהיה בלתי נשכח. גם כשבאינסטינקט התחמקה באלגנטיות של תלאביבית, שטעתה  לחוש את עצמה חסינה ממשוגותיהם של בנים שחקנים באופיים - שהיא יכלה לזהות מקילומטרים

 להבדיל משחקנים שהיו אלופים בליצור מתח , בניסיונות של שאולי להתקרב, היתה הרגשה של קלילות כאילו צפיפות האויר הדחוס התפוגגה וההקלה הזו בלחץ האויר היתה שינוי מרענן בעיניה, שלא לומר שינוי כובש לב - כך היו צורף והיא נוהגים להתבטא אחרי שנהפכו מידידים לזוג, בימים שהתחילו להישמע בשיחות הסטודנטים ביטויים כמו 'פתח לה ת'צ'קרות'. היו ביטויים כאלו שנשמעו לרווי גסים, וצורף הכותב נטה להסכים עם מחשבותיה שיכלה לבטא לידו בקול. קרני נמנעה מגסות גם היא, אבל היתה מסוגלת לומר באופן שנשמע להם צורם, כשריכלו על בחור חתיך מהתיכון של רווי שיצא עם קרני, שנכון, באמת 'היה לה רומן איתו', ושהרומן נגמר יפה.ה

  רווי יכלה לזהות גם אצל צורף, את תכונת ענן הנעימות, שכבשה את ליבה בחיזורים מכיוונו של שאולי; ההבדל ביניהם היה, ששאולי שיחק ברגשותיה ולצורף הפיוטי, שבקלות התידד אפלטונית עם לא מעט בנות, הנסיונות לחשוף את רגשותיו העמוקים אל רווי, כשהתחוור לו שהוא מתאהב, היו הססניים ואיטיים. כמוה גם הוא נרתע מדחייה וממשחקים ברגשותיו הלמודים באכזבה ממור; ועוד שניים שלושה פלירטוטים שלו עם בנות שהיה לו קראש עליהן. 'קראש' היה תאור מצב שהיה מוסכם עליהם שמותר לדבר עליו בשיחותיהם בנושא 'ארצות הרגש' , אך עדיף להשתמש במילה בעברית לאיזכורו במחברת של צורף. קראשים השאירו אותו בעיקר מתוסכל מיחסן של בנות שהוא פיתח קראש עליהן והיו איתו באינטימיות גופנית, אבל מיצו תוך זמן קצר את האינטימיות. בניגוד לקראשים שלו, צורף היה באמת מתאהב. בהדרגתיות צורף גם זכה באמונה של רווי והצליח לנחם אותה, בתחילה בעיקר כידיד שווה ערך לקרני עם שיחות מקרבות, שהיו בינהם עוד טרם המעבר שלה לחיים עם שניהם בשותפות בדירה

 5.3 שותפה שלישית

כניסת רווי כשותפה שלישית, התרחשה ביוזמת צורף ובהסכמת קרני, מיד לאחר חופשת פסח, כשהתאוששה מהאכזבה המרה משאולי. שניהם ראו מעבר לתועלת שהפיקו לעצמם בחלוקת עלות השכירות ששילמו לדוד של קרני, גם הזדמנות לשחרר את רווי ממצב אבל קל וקיבעון רגשי מסויים שבו היתה שרויה. מחברה טובה ששמעה מחברה, שהיתה גם היא מושא לחיזוריו של שאולי, במקביל לחיזוריו אחריה, התברר לרווי שלא רק ששאולי שיחק ברגשותיה; מה שהכי הכאיב לה היה שהחוצפן עוד השתמש בדיוק באותם שטיקים עם שתיהן במקביל.  כששיתפה את קרני וצורף בעלבון והכעס על שאולי שהצליח לפתח אצלה רגשות כלפיו ועל חיזוריו במקביל בשיטות שהיו דומות באופן משפיל,  שלושתם הגיעו יחד למסקנה ששאולי התייחס לרגשותיה ולחיזוריו אחרי בנות שונות במקביל גם כשיכול היה ליצור תחושה שכל אחת מהן היחידה, כמו לאילוף סוסים. עם צורף העניין ההדדי התפתח באופן שונה לגמרי

הסמסטר הראשון מתוך שישה בתואר לספרות הסתיים בתחושת הקלה אצל שלושתם ובייחוד לרווי שהשגיה זיכו אותה במילגת לימודים והטבות למצטיינים. צורף ששאף להשגים גבוהים והתאמץ לא פחות מרווי, מצא שהמשמרות בחנות התקליטים והדיוי, שעברו עליו בנעימים בסך הכל, התחרו על הזמן שנדרש לו לשמירת רמת הישגים ראלית בתחרות הקשה על כל מילגה. עמדת המוצא שלו בסימסטר הראשון והחשוב ביותר מבחינת הדרך למצוינות באקדמיה היתה מושפעת בין השאר ממרווח ארבע שנים מסיום הלימודים התיכוניים שלו. לרווי שעבדה לא פחות שעות ממנו בחצי משרה אצל אמא שלה היו תנאים נוחים יותר מעמדת ביתה של בעלת המשרד, רק בתקופת המבחנים וההגשות. לעומת שניהם שהיו טרודים בתחרות על ציונים כמפתח להקלה במחיר ההשכלה הגבוהה. דווקא קרני שהוריה כילכלו אותה ושנמנע ממנה הצורך להקדיש שעות למשרות סטודנטים, מיקדה את עיקר מירצה בחיים החברתיים שהיו בקמפוס התלאביבי. היא הרבתה ליזום בילויים במשולש החברים לספסל הלימודים והיתה יוצאת לבלות עם מועמדים לחיתון מבחינת המשפחה שלה, שהיו מוזמנים גם לפגוש את ההורים במכמורת. צורף ורווי חיכו, גם אם לא בקוצר רוח, להזמנה שהתמהמה. קרני כן אירגנה שתי מסיבות קטנות בדירת השותפים. באחת מהן נכח גם אביה, שלחץ את ידו של צורף וניהל איתו שיחת היכרות שממנה יצאו שניהם בהרגשה טובה. בבילויים עם משולש החברים וחברים מתחלפים שהצטרפו ובמסיבות בדירת השותפים, קרני היתה הרוח החיה ביוזמה ובתכנון ובצורה כל כך מוצלחת שצורף ורווי עודדו 

.אותה להמשיך עם מסורת המסיבות בדירה  בכל שלוש שנות התואר הראשון

לקראת חופשת הפסח בעיצומו של הסמסטר השני קרמו עור וגידים שתי תכניות שהגו צורף וקרני ושמקומה של רווי לא נפקד מהן; צורף הציע לקרני להכניס לדירה שותף שלישי דרך הוספה של קירות גבס שיכול היה לארגן 'בכלום כסף' דרך חבר שהיה לו עסק לשיפוצים. הוא חשב שאם קרני תסכים 'מוטב שותפה על שותף  והכי טוב 'במקרה שרווי תסכים שהיא תהיה השותפה השלישית' וקרני הסכימה. כשהציעו שניהם לרווי נדרשו 

שלושה ימים של התלבטות והתייעצויות בבית ווסרמן שבסופם גם רווי הסכימה

ההצעה של קרני היתה ליסוע בפסח לחופשת סטודנטים בסיניי ושתי הצלעות במשולש החברים נענו להצעה בשמחה. צורף חשב שיהיה נחמד לצרף גם את גונן שיוכל להסיע אותם ברכב שלו עד אילת וגונן ביקש לצרף גם  את פיקסמן חבר שלהם מרשלצ וכך התגבשה לה חבורת חופשים וכייפנים או נופשים וחייפנים - איך שצורף אמר : משולש החברים-לספסל -הלימודים ועוד שני חברים של צורף שנסעו ברכב של גונן ועוד שתי חברות טובות של רווי שעלו לפנות בוקר על האוטובוס לאילת, מהתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, לו"ז שהצריך להעיר באצמע הלילה אבא, של אחת מהשתיים, שיקפיץ וילווה אותן עד הכניסה לאוטובוס עם כרטיסים שנקנו מבעוד מועד.

 השביעיה כולה נקבצה במעבר גבול למצרים עם הדרכונים . במונית לשבעה שהם מצאו במעבר הגבול המצרי הם קבעו עם הנהג הבדואי הזקן מחיר מראש להסעה עד חוף נואיבה איפה שהיו עדיין שרידים מהיישוב נביעות ושילמו לו במחיר המעולה שפיקסמן השיג להם במיקוח עם הזקן אבל התברר שהיתה אי הבנה והבדואי הסיע אותם רק עד למחסום הצבאי הראשון בערך 2 קילומטר ממעבר הגבול. היכן שחייל אסף מהם את הדרכונים לביקורת ויזות, ובינתיים הבדואי הזקן שהתגלה לפתע כבעל כוחות וגמישות יוצאים מגדר הרגיל לחזותו ולאיטיות המפורסמת של הבדואים בסיניי, פרק בזריזות את התרמילים שלהם והטרולי של קרני שהיו ארוזים בחבלים על הגג של המונית. הוא סימן לעבר קבוצת מוניות שחיכו מעבר למחסום וכולם התרעמו ורטנו ולקחו את הדברים שלהם לכיוון המוניות מעבר למחסום חוץ מפיקסמן, שהרגיש מרומה ואידיוט והתחיל לצעוק עליהם שהבדואי צוחק עליהם ואסור לתת לו לברוח אבל הנהג הזקן כבר התחיל ליסוע לכיוון טאבה והשאיר אותו רותח מזעם ובמצב שגונן וצורף שניהם יחד, היו צריכים להחזיק אותו עד שיירגע. את המיקוח עם המוניות שמעבר למחסום כבר ניהלו הבנות שבחבורה, שסיכמו עם הנהג הבדואי הנוסף שיחתום להם על סיכום קצר בכתב באנגלית. הבדואי שלא הבין אנגלית ביקש שחייל שהבין קצת אנגלית יאשר. החייל שצפה מרחוק בהתרחשות עם פיקסמן ביקש את הדרכון שלו לבדיקה חוזרת. זה לקח עוד קצת זמן עד שהדרכון של פיקסמן חזר לידיו והמונית עם כל השיבעה יצאה לדרך לכיוון נואיבה והגיעה ליעדה בשלום - הנהג גם המליץ להם בעברית שהיתה מובנת מספיק לכולם על חוף חדש שנקרא טרבין מחוץ לחופים הממוסחרים של נואיבה ושיש שם גם שנורקל ואלמוגים וטיולים מודרכים בג'יפים וברגל.  והחופשים והחייפנים חשבו שלמה לא  לנסות את החוף החדש הבתולי שבו עצר להם לנהג

הפרוצדורות הבירוקרטיות בשעת צהריים לוהטת במעברי הגבול עם השמש שקפחה על ראשיהם ללא צל במעל ארבעים מעלות צלזיוס היו בתנאים קשוחים. ניכר היה על הבנות, לפחות עליהן, שהן מצטערות על ההרפתקה המפוקפקת גם ללא תקרית איבוד העשתונות של פיקסמן והצורך להתמקח פעמים שלוש על נסיעת מונית בת חצי שעה עם נהגים בדואים שנראו בעיקר משועשעים מהישראלים שמתעקשים לחסוך כל לירה בימים שמבנה מעבר הגבול היה מורכב משני מקבצים של קראוונים ממוזגים מאוכלסים בפקידים שהתורות מחוץ ללשכותיהם הזמניות עניינו אותם כשלג דאשתקד. ועל אף מצב הלחץ והתנאים הקשים בקטע הדרך בין אילת לנואיבה, כל השבעה ללא יוצא מהכלל וכולל פיקסמן, נהנו כל כך מהחופשה הראשונה שלהם בסיניי שהיעד נהיה, לפחות לדעת משולש החברים, החלופה המיטבית בעיניהם לשורת חופשות סטודנטים שהעבירו עם המשולש ועם חברים לעומת חלופות יקרות להכביד, בייחוד בהיבט הכלכלי 

כמו חברים רבים לספסל הלימודים, הם חזרו בשלוש שנות התואר שוב ושוב לנוף הבתולי ברצועת חוף הים האדום המערבית למפרץ סיניי. דרומית למעבר הגבול נותר החוף בימים ההם אפוף הוד קדומים. אתרים בודדים עם מקבצים של בקתות קש למרגלות ההרים, המצהיבים כל השנה ומוריקים בנאות מדבר בוואדיות, נבלעו בנוף שהתקשט לפנות החשיכה באורות השקיעה המשתקפים במימיו של הים במפרץ סיניי השליו. בשעות היום התחממו החופים משמיים נטולי עננים, והתיירים המועטים נהנו מהשלווה והאיטיות הנינוחה; כך התנהלו בימים ההם המארחים בתשלום, שהיו ברובם נוודים בדואים, במעט החופים התירותיים שהחזיקו עסקים תיירותיים עונתיים וסירות קטנות לדיג ברשתות. מקצב החיים הבדואי היה ארוג בכוחות הטבע המשתנים ומושפעים מרוחות משינויים במיקום השמש, מהים בגאות ובשפל ומשינויים במזג-האויר שהם למדו להכיר ולנבא בנדודיהם עם צאן וכחקלאים עונתיים בוואדיות. תיירים שהוסיפו לחופשותיהם תצפיות על שוניות האלמוגים ומסלולים לטיולים בהרים למנזרים מבודדים ועתיקים ונקיקים שנחצבו בכוחות הרוח מקידמת דנא, היו נחים בחופים לימים בודדים. המבנים הפשוטים המנותקים מתשתיות חשמל, עם אספקת מים ממיכלים, נבנו מסככות ענפים מיובשים של עצי התמר האופיניים לנאות המדבר. בסככות של מסעדות דגים עם אספקה של מוצרים טריים מנואיבה, התיירים והתרמילאים  הגלובליים היו משתפים בחוויותיהם כתיירים, חופשים וכייפנים דוברי עברית שבילדותם נחתמו הסכמי השלום בין מצרים לישראל. בחופים התירותיים עבדו עבור הבדואים אנשים צעירים שברחו מאריתריאה וסודן המסוכסכות והפליאו בעברית ובאנגלית מלוטשת, כששרתו את הנופשים והכייפנים. העובדים האפריקאים גם סיפרו על מלחמות עקובות מדם והגלייה של האינטילגציה הנירדפת בארצותיהם. החברים מתל-אביב היו משחקים לפעמים במשחק האנטנות שבו היו עוברים למצב של האזנה ומשתפים בפנינים באנגלית משיחות התיירים ממרחקים עם העובדים. כמו פניניו של תייר שנשאל היכן חברתו וסיפר שיצאה לטייל בהרים עם מדריך וכשנשאל על מועד חזרתה ציטט את המדריך שאמר 

She'll be back when the shadows are long

חופשות בסיניי עברו עליהם בנעימים, ללא נזקים כבדים לכיסיהם הסטודנטיאליים, בטרם חוותה רצועת החוף הטבעית של צפון סיניי פיתוח מואץ עם מלונות שהפכו את רצועת החוף הצפונית של חצי האי, לעוד רצועת חוף גלובלית, דומה לעשרות אחרות בעולם, עם אותם ההרגלים ואותם המטבחים ואותם התפריטים ואותם השירים שמתנגנים מרמקולים שחוברו לתשתיות חשמל מודרניות, לאורכו של כביש שהותאם לצריכהם של תיירים שהתרגלו לתנאים של בית בחופשותיהם

 בכביש שנשאר בשנות התשעים, אותו הכביש שנסלל באמצע המאה העשרים עם נתיב אחד לכל כיוון, נמתחו השוליים וקו ההפרדה הרציף בין הנתיבים לפי הכללים שהיו בזמן השלטון הישראלי, חוקים שהנהגים הבדואים היו מתייחסים אליהם כאל המלצה בלבד. בעת אחת החופשות שהיו לאחריה התלבטויות האם תהיה החופשה האחרונה בסיניי, החברים היו עדים למראות קשים של התנגשות בין אוטובוס מהנתיב הנגדי ומונית שיצאה לדרך דרומה לפני המונית שלהם. מונית שהם יכלו בקלות להיות נוסעיה. הפצועים שחלקם חולצו במצב קשה מהמונית המרוסקת היו חבורת צעירים ישראלים שהספיקו לעלות על המונית של נהג אחד לפני הנהג שלהם בתור שנקבע בין הנהגים. בזמן שיכלו להציע לפצועים קל ולהלומים רק מים ושיחות הרגעה, צורף שהיתה  לו ערכת חובש קרבי, היה היחיד שהתרוצץ בין הפצועים וטיפל בהם והנחה איך לעזור לו להגיש עזרה ראשונה. גונן היה על הטלפון הנייד, שהיה צריך להקפיץ למקום עם קליטה והוא הצליח להזעיק אמבולנס רק ממרפאה בנואיבה. עם הבטחה מגורמים רלבנטים בישראל, שמסוק יטיס מהמרפאה את הפצועים קשה צפונה אל בתי-חולים בישראל. איום ממצבים קיצון היה מחיר שיכלו לשלם בצעירותם, תמורת איכויות מרפאות של  מדבר וים בצורתם הבלתי מופרת, שקט שלווה והיעדר התזזתיות ודורסנות שהשפיע לטובה גם על חברים כמו פיקסמן

5.4

משולש החברים חזר מהחופשה הראשונה יחד מגובש ומועשר בחוויות משותפות - נקודת מוצא טובה לשבועיים של שיפוצים שצורף והחבר המומחה לקירות גבס, תיכננו וביצעו באופן שהפתיע לטובה את קרני שהיתה כה מרוצה מהחדר הנוסף שהוקצה משטח הסלון המרווח, שהיא העדיפה לפני כניסת רווי אל הדירה המשופצת, להפוך את החדר החדש לחדרה. אף שהיה קטן  מהחדר המקורי שלה

 בשבועיים האלו שחלפו בין חופשת פסח לחופשת יום העצמאות, השיפוצים היו קרובים לסיומם ונותרו רק ליטושים ונקיונות. חופשת העצמאות שנתמתחה לחמישה ימים עם גשר נוח לסופשבוע יכלה להיות מושלמת לעוד קפיצה לשקט של סיניי. מהשביעייה הראשונית תוכנן לצרף למשולש החברים, רק את גונן. אך כשם שהההתלהבות סחפה את ארבעתם, כך גם התבטלו במהירות התכניות מכיוונם של קרני וגונן שהודיעו שניהם יומיים לפני יום הזיכרון, כל אחת ואחד עם סיבותיו שיש להם התחיבויות קודמות במשפחתם ושהם לא יוכלו להצטרף 

הפסקות וחלונות במערכת השעות שלעיתים היו מעבירים יחד ללא נוכחות קרני, כבר חדלו מלהיות עניין. נסיעה של שניהם לסיניי ורק שניהם בהיעדר קרני וגונן היתה בהחלט עניין שהשאיר את שניהם במתח עם בשורות . הביטולים. רווי שנרתעה מליסוע בצמד עם צורף התלבטה איך לומר לו בלי לאכזב אותו. הוא היה היוזם של הנסיעה השניה וגם קיווה שיוכל  כך להתנער באלגנטיות מהחבר השיפוצניק שהתייב לו ולקרני לסיים עם השיפוץ באופן שיאפשר לרווי להתמקם בחדרה מיד לאחר חופשת החג. בקצב ההתקדמות של השיפוץ היה צפוי שצורף ייקרא לתת יד לחבר לפחות בניקיונות. 

שניהם התישבו בקפיטריה מעכלים את המצב החדש עם בשורת הביטולים כשצורף חשב בקול כמה צפוי שהחבר יבקש ממנו לעזור לו 

"בהתנדבות במקרה שלא היתה מתוכננת הנסיעה לסיניי"

ורווי הקשיבה והבחינה בטון דיבורו ברפיון קל וחוסר התלהבות שאפיין אותו

לפנות ערב צלצל הטלפון בבית ווסרמן ורווי נקראה לענות לצורף שהתנצל מעומק ליבו על כאב שיניים שצץ ושאמא שלו קבעה לו תור לרופא בראשל"צ ושגם הוא לא יכול ליסוע כמו שתכננו. את החיוך של רווי על התרוץ המאולץ אפשר היה לשמוע עד רמת החי"ל. את המחשבה כמה חמוד מצידו לתרץ כך את הצלת שניהם

ממבוכה של נסיעה כצמד חברים, בן ובת שהכירו ממש רק בשעות הלימודים היא שמרה בליבה

היא מצאה לנכון רק לאחל לו שטיפול השיניים יעבור בשלום ושהיא בכל מקרה חשבה שבלי קרני וגונן אפשר לוותר על עוד כמה ימים חופשה רק שבועיים מהחופשה שבילו יחד בפסח