יכולים יותר/ חלק 3 - האימייל האחרון

 

יכולים יותר - תחילת החלק השלישי מתוך תשעה 

 התכנון היה חופשה בת שבועיים שתיפול באופן משתלם יחסית לכרטיס הטיסה היקר על ימי חגיגות חנוכה. היא צפתה שאלו יהיו  ימים עתירים במפגשים משפחתיים וארועים משפחתיים-חברתיים או התכנסויות של החבר'ה שלה, יחידים ובזוגות טרום ואחרי חתונות לפני המהפך לאבות ואימהות. בין בני גילה, מי שכבר מצאו בני זוג רציניים היו נוהגים לערוך חנוכות-בית בדירות משופצות בפרברים ישנוניים ובבניינים חדשים שנבנו קרוב (קרוב מספיק) למרכז העניינים בתל-אביב עם קו הרקיע שלה שטרם השתנה כמעט לבלי הכר. מחנוכת הבית החדש של גונן ואשתו הטריה היא נעדרה מכורח הנסיבות וגם מהחתונה שנערכה בחצר הנחלה של הורי הכלה במושב שממנו היתה במקור, רווי נפקדה באופן שהיה צפוי, על אף שגונן שלח גם לה הזמנה לחתונה. משמח ככל שיהיה הארוע - היה ברור לגונן וגם לרווי שאין מצב שבו צורף והיא ינכחו באותו ארוע שניהם. במהלך שנותיה בקליפורניה רווי החמיצה אי אלו שמחות והתכנסויות בני משפחה ומכרים וותיקים בכל מיני מצבים. כשהודיעה באימייל לגונן ונעמה אשתו על הביקור המתוכנן בארץ בדצמבר, הם הזמינו ברפליי ל'הדלקת נורות' בחנוכה בפורום חברים מצומצם בביתם החדש. באופן אישי הם ביקשו ממנה להגיע מוקדם יותר משאר המוזמנים. היא הביטה ברשימת כתובות המייל שאליהן נשלחה ההזמנה ולא הצליחה לזהות שמות של חברים משותפים מעברם כמכרים דרך צורף

בתור חבר טוב של צורף (הם היו מאותו רחוב באותה שכונת וילות בראשון-לציון) גונן היה נוהג להתארח בדירת השותפים של רווי וצורף - הוא נשאר לגור עם ההורים בראשון כשלמד בבית-ספר למוזיקה, ושמר על קשרי חברות קרובים עם צורף. השניים הפכו לצמד-חמד כבר בילדותם. שניהם היו כמעט בני בית בבית החבר הטוב, למדו יחד באותה כיתה ונראו יחד כמעט בכל מקום עם אותם חבר'ה שבילו יחד, תכננו חופשות בגיל ההתבגרות יחד באילת ובכינרת (ובפסטיבלים), וברובם גם התגייסו יחד לאותה חטיבה בחיל רגלים. צורף החזיק מעמד איכשהו שלוש שנים בקושי בתור לוחם קרבי וגונן היה לוחם בסיירת. בשנים שצורף ורווי הפכו לזוג - גונן היה מבלה איתם בחבורה בהרכב שכלל גם חברים מראשון וגם מכרים משותפים לשניהם מהאוניברסיטה ומתל-אביב. לפעמים גם לגונן היתה מישהי שהוא יצא איתה לבילויים בחבורה, אבל לא משהו רציני כמו שהיה לצורף ורווי. היה לגונן אופי נוח. רווי וקרני (השותפה הראשונה שהפכה לשותפה השלישית עם כניסת רווי לדירה), שתיהן קיבלו בלי לעשות עניין את ההתארחות שלו בדירת השותפים כשהיה נשאר לישון בשבתות במרפסת החצי-חדר שהיה של צורף אחרי בילוי סופ"ש. רווי וקרני למדו לחבב אותו, אם כי כשהיה ניסיון לשדך אותו לקרני היא היתה קצת מסויגת וזה נגמר עוד לפני שהתחיל בהצהרתה שהוא 'לא כל כך הטיפוס שלה'; צורף אמר לגונן שלא ייקח את זה קשה, ושזה לא הוא אלא זאת קרני שלפתח עליה קראש זה קל, אבל יש מעט מאוד בנים, אם בכלל, שיכולים להיות הטיפוס שלה.ץ

   כשהתייצבה לארוע 'הדלקת נרות' בדירתם מוקדם, כמו שביקשו, לפני כולם, גונן ערך לרווי היכרות עם נעמה, אישתו הקצת שתקנית לטעמה של רווי. נעמה שמעה על רווי כשגונן כלל אותה בין המוזמנים לחתונה. סגנון הדיבור הלקוני והחיוך האניגמטי שלה היו מעט מכבידים בשיחת ההיכרות שגונן הוביל

' נמצ'וק הכירה את צורף מהמושב של אמא שלו' 

וואלה?' רווי הופתעה ממש.'כן היא בת המושב. ההורים שלו היו מבקרים שם איתו ובחופשים הוא היה שם עם האחים. היא בקושי זיהתה אותו בתור מבוגר. הם הכירו רק בשלום-שלום בין המשפחות במושב

 גונן הסתכל על נעמה וחיכה שהיא תמשיך. נעמה שתקה. רווי הבינה שכרגיל היא זו שתצטרך לעשות את העבודה של לשבור את הקרח עם אשתו של גונן. 'בית יפה' היא שינתה נושא. גונן זרם עם השינוי נושא ושיתף בהתלהבות במידע על הדירה שאבא שלו חיפש ומצא במזרח תל-אביב המתחיל להתחדש, 'כמציאה זקוקה לשיפוץ' לבנו וכלתו. הוא ערך לה סיור בשבעים וחמישה המטרים הרבועים עם הסברים על השינויים ועיסקאות מוצלחות שמצאו בתכניות הריהוט וסיפר איך שניהם עבדו בשיפוץ - נעמה שלמדה בבצלאל (עיצוב המוצר אבל לקחה גם קורסים בעיצוב פנים) היתה אחראית לתכניות וגונן פיקח על הצוותים של הפועלים בביצוע

הצליח לכם' רווי התחילה לאבד סבלנות מול החיוך המנומס. 'יצא לך להתעסק לפני השיפוץ שלכם בפרוייקטים כאלו?' היא הנחיתה שאלה ישירה לכיוון נעמה שתחייב אותה להשתתף בשיחה   

'לא ממש' היה כל מה שהצליחה לחלץ מהאישה השתקנית שגונן בחר. 'יכול להיות שאת ממש טובה בהתחשב בתוצאות' התעקשה רווי לדובב. 'יכול להיות אבל זה היה די מתיש, בייחוד עם הבעלים המקוריים של הדירה שגרים בקומת קרקע ועשו לנו את המוות עם המדרגות והכניסה השניה והגג-מרפסת שהוא היתרון הגדול בדירה במיקום הזה". רווי רשמה לעצמה הצלחה קטנה בשבירת הקרח. בהשוואה לחברותיה הצחקניות שנכחו עם בבני זוגן בהדלקת-נרות בבית החדש, שהיו בסגנון המוכר לרווי מחברותיה העירוניות (סגנון קצת פחות רעשני-דרמטי מנשות פרברים אמריקאים וקצת יותר נינוח בהשוואה לחברותיה הדעתניות בסגל האקדמי), היה משהו מכביד בשתקנות של נעמה. אבל דווקא רווי יכלה להבין את מקור השקט שהדברנות המוגברת של גונן היתה עוד דרך להתמודד איתו. המקור לקושי לדבר בפורום החברתי היוצא-דופן באותו מפגש חברים ספציפי שגונן ערך לכבוד רווי בביתם החדש.ץ

עבור גונן וגם מבחינת נעמה שהרגישה יותר חופשיה לדבר כשהצטרפו שאר המוזמנים - שלושה זוגות חברים משותפים שלהם - הארוע הקטן היה הצלחה.  אין צורך לטרוח על ארוחה רצינית בארוע הדלקת-נרות. האורחים מצפים לכל היותר לשולחן בופה שעליו מסדרים סופגניות ולביבות שהאורחים מביאים איתם ומונחים לצד התקרובת הקלילה שמכינה המארחת (עם קצת עזרה מבעלה במקרה הטוב), במפגשים משפחתיים ומפגשים חברתיים ומפגשים משפחתיים-חברתיים שאופיניים לחנוכה. הזוגות עזבו כולם כמעט בבת אחת ורווי נשארה לחלק השני של השיחה שהם היו צריכים לעשות. נעמה פינתה את השולחן, ניקתה ושטפה כלים במטבח החצי פתוח ולגונן לא היתה יותר ברירה אלא לצלול לנושא ששניהם היו צריכים לדבר עליו

הוא ניגש לעניין מכיוון טכני תכליתי כביכול: 

- צורף שלח לך אימיילים כשהיית באל.איי?

היא השתהתה לפני שאמרה לו באופן עקיף שבשאלתו הוא מחפה על קושי מובן

- אתה מודע להחלטה שקיבלנו שנינו להיפרד בלי למרוח? 

גונן לא היה בטוח שהוא מבין 

-בלי למרוח?

- כן. שכשנמצאים בשתי נקודות כל כך רחוקות על הגלובוס אז מנתקים. בלי למרוח מערכת יחסים שנגמרה בלחץ המציאות בזמן שהרגש נשאר. נפרדנו בלי חתונה ולפני שחשבנו על ילדים. אולי אני חשבתי והוא לא חשב כשהציע לי להתחתן. וככה כשניתקנו חשבנו שיהיה קל לפצע להגליד. לא מכתבים ולא אימיילים.

גונן אמר שהוא מבין. אבל חזר בטון מתנצל לעניין הטכני כביכול

לפעמים הוא היה שולח אימיילים בתפוצה לרשימת חברים עם קטעים שנראו כאילו היו מהמחברת שלו-

היא נכנעה לקו שהוא הוביל והזכירה את המייל היחיד שצורף שלח בתחילת הלימודים באוניברסיטה אחרי שעזר לה עם כתובת הדואר האלקטרוני שאוניברסיטה העמידה לשימוש סטודנטים 

?היה המייל עם הקובץ 'מתלהב להיות תל-אביבי' - משהו כזה. יכול להיות שלאימייל כזה אתה מתכוון -

גונן זכר והזיכרון שהפיג כמעה את המתח והבהלה מעצם הנכונות לדבר על חברם הנעדר העלה חיוך קל אצל שניהם. ואז שאל את רווי

  י- יכול להיות שצורף הסיר אותך מרשימת התפוצה. הוא היה שולח פעם ב סיפורים ושירים מהמחברות שלו והאימייל האחרון שהוא שלח לחברים קרובים היה בלי קובץ.. רק אימייל. רוצה לראות אותו?ו

גונן ניגש עם רווי בעקבותיו לחדר העבודה שהוא חלק עם נעמה. היו בחדר שתי עמדות מחשב נפרדות. גונן התישב בעמדה שלו והעלה את האימייל מצורף על המסך ואז קם כשהוא מחווה לרווי בידו לעבר הכיסא להתישב לקרא. רווי השתהתה קצת ונשארה לעמוד לידו

' ?יש לך אותו מודפס '

'אני חושב שכן אבל אני צריך לחפש בדברים שלי

 האימייל המודפס נמצא תחוב בערימת דפים ומסמכים בפינת השולחן בעמדה שלו שמעליה הונח כמשקולת גליל מברזל עם כלי כתיבה וציוד משרדי

עם הנייר המודפס בידה ובפנים מכורכמות מקריאת השורות הראשונות היא שאלה: 'אתה תבין אם אני אבקש לקרא את האימייל יותר מאוחר?'ר

אני חושב שכן מכסימום אני אדפיס לי לי עוד עותק במדפסת אצל ההורים שלי'

הוא שתק ואחרי כמה שניות של שתיקה אמר 'כבר אומר לך שיש דברים שלא כתובים באימייל'ל'

'דברים שאתה רוצה לספר לי עליהם עכשיו?ו'

'דברים שאני צריך לספר לך

'אבא של צורף כבר אמר לאמא שלי שחושבים שהיתה השפעה לפיגוע בשקליס'

כן יש גם את זה אבל יש עוד דברים שאני צריך לספר לך על משפחת צורף. על הגרושים שמעת?'ת'

'?איזה גרושים'

המחשבה הראשונה שלה בהקשר למילה גרושים היתה על אחיו של צורף שחזר בתשובה והתחתן צעיר רק כמה חודשים לפני החתונה של מוקי וסיגי. ואז כשהבעת תדהמה על פניה עם התכווצות במעלה הבטן שהתקדמה לכיוון מורד הגרון, שמעה אותו מספר על משבר הגרושים של ההורים במשפחת צורף וכל מה שנחת על משפחות צורף והופטיג זמן קצר אחר כך והתקשתה לעכל את רצף הארועים

גונן שהיה מעורה ברכילויות ושמועות גם מצורף וגם במושב, שמע מצורף, איך האב שיצא לפנסיה צבאית מוקדמת מצא דירת חדר בירושלים קרוב אל האח הבכור החוזר בתשובה הנשוי והאב לשני תינוקות, במקביל לחיפוש קריירה שניה בתור איש צבא במיל. ואיך בניסיון למנוע את התנתקות בנו וכלתו ונכדיו החיים במגבלות כשרות קפדניות ומנהגים הלכתיים בקהילה חרדית ובדלנית, היה האב נשאר בירושלים באופן קבוע יומיים בשבוע. בין הרכילות ששמע גונן דרך המשפחה של נעמה על נסיבות המשבר שעבר על ביתם של ההופטיגים הוא שמע גם ויכול היה לספר, שהאב הכיר מישהי ירושלמית בעמותת מתנדבים שהוקמה במטרה לסייע למשפחות החוזרים בתשובה. הרומן עם הירושלמית שהתפתח בסתר, ושאימו של צורף היתה בערך האחרונה לגלות, הוביל למשבר חריף בנישואים, לחיים בניפרד ולגרושים . זמן קצר אחרי שנתגלה לה הרומן הלכה לעולמה סבתו של צורף - הגברת הופטיג ואימו של צורף נאלצה להתמודד עם עוד משבר

רווי שהיתה בהלם בקשה מגונן קצת זמן ושקט לעכל את רצף הארועים. הוא אמר שאין בעיה ויצא מהחדר לעזור לנעמה. ההתכווצות בבטן והגוש בגרון הזדחלו לעבר העיניים והיא הרשתה לעצמה לבכות קצת לפני שהצליחה להתעשת לצאת מהחדר ולגשת את המטבח החצי פתוח.

מתי כל זה הספיק לקרות' תהתה רווי 'לא היו סימנים לבעיות כשהייתי בארץ. הם נראו זוג יציב וסבתא של צורף תפקדה מצוין יחסית לגילה כשביקרנו במושב באחד המפגשים המשפחתיים של ההופטיגים'ם

כן זה היה אחרי שנפרדתם. על הגרושים הוא כתב קצת במחברת ורצה שאקרא אבל לא היה לי ראש לזה

את השמועות והרכילות גונן שמע כשהוא כבר היה עסוק בשיפוצים ובהכנות לחתונה ובקשרים חברתיים חדשים עם זוגות חברים שהכיר דרך נעמה. הביקורים אצל צורף והבילויים בתל-אביב התמעטו וגם כשכבר הצליחו למצא זמן להתראות גונן היה מתחמק מלומר דיעה או לקרא את הנסיונות של צורף לעבד ללשון ספרותית רשמים יומנאיים ותאורים מהמחברת. גם לקבצים שצורף היה שולח במייל הוא החל להתייחס בביטול של האיש הרציני שהוא שאף להיות על אף שבסתר ליבו קצת קינא בצורף  שנשאר בפאזת החדרים המושכרים בדירות שותפים במרכז תל-אביב וצורף מצידו הרגיש כאילו הוא זה שנותר מאחוריו במרוץ, מוזנח וקצת מושפל.

   רווי התכוונה כבר להיפרד מהם וליסוע הביתה, אחרי שהודתה והחמיאה לנעמה על הערב המוצלח וניגשה לעבר דלת הכניסה כשגונן הציע ללוות אותה לאוטו שחנה ליד הבית בחניה שלהם (הם טרחו להשאיר אותה פנויה לרווי). הוא סיפר גם על אימו של צורף שנשארה לבד בראשון לציון אבל כשארבעת בניה מצאו דרכם למקומות אחרים ומול קושי ממקור בלתי צפוי שצץ כשחשבה לחזור לבית הופטיג במושב ליד ירושלים אחרי מות אימה וזה היה פחות קל משהיה לפני שצץ הקושי. היא העדיפה לשכור דירה קטנה יותר מהוילה המתרוקנת

 ואז סיפר על הקושי שצץ -' איזה עניין עם ידידה של הסבא מהמושב שהצמידה לו באבל משרתת-מטפלת מהפיליפינים'  ורווי התפלאה 

'?סבא של צורף נהיה נכה במצב של טיפול אחות סעודית צמודה'

אז זהו שלא ממש הוא רק קצת נחלש באלמנות והידידה (גונן העווה את פרצופו כשאמר 'ידידה' בנימת ביקורת מסוימת) אירגנה שיביאו לשם את הפיליפינית לעזור בשבעה כשאמא של צורף עוד היתה בהלם מהגרושים וסידרו שהפיליפינית תישאר בבית הופטיג במושב. בהרחבה הישנה איפה שמכרו חלקות של החקלאים למגרשים והחקלאים שנשארו היו מתלוננים שמשנים להם  את המושב עם המתברגנים הירושלמים שחיים בסטייל אחר. 

רווי הינהנה 'אהמ בגבות מכווצות 'וההורים של נעמה חקלאים שחיים בסטייל צנוע גם כשהם מעסיקים משרתים-עובדים תאילנדים

כן בערך. וכשהיינו מבקרים במושב אמא של נעמה היתה מעדכנת אותנו ברכילויות על המצב של הניה הופטיג אחרי הגרושים והאבל ועל איך הידידה של פרופסור הופטיג שדואגת לו באבל על אשתו גם אירגנה לאט לאט את הבית מחדש ועשתה שם שינויים ותפסה את המקום של הסבתא ואיך הניה וצורף בקושי מבקרים את הפרופסור  

בשכונת הוילות בראשלצ גונן גם יכול היה לשמוע עידכונים על משפחת צורף וסיפר לרווי שמלבד האח הבכור בירושלים וצורף שסחב סיום תואר בתל-אביב ועבד משמרות בחנות תקליטים ודיוי עזבו את הבית גם האחים הקטנים התאומים שאחד  . מהם נשאר במצפה רמון במושבת אומנים אחרי שלמד במדרשה בשדה-בוקר והשני טס למזרח הרחוק לטיול אחרי צבא

היא לא התעניינה אבל גונן מצא לנכון לספר ולשתף אותה בדאגה (בעיקר מצד השכנים הוותיקים בשכונת הוילות 'בנה-ביתך' בראשלצ) שהוילה המשפחתית מושכרת לאנשים זרים בלי לפרט על איזו זרות מדובר, שמשלמים להניה צורף את הכסף שהמשפחה צריכה בעקבות האסונות שנחתו בצרורות וההתפזרות לכיוונים שונים של ארבעת הבנים. כלומר האסונות בעקבות השתלטות הירושלמית מעמותת הסיוע והתגנבות הידידה הדאגנית מהמושב לחייהם של האב צורף והסב הופטיג כשכל זה היה בזמן שצורף היה עסוק בלמצא לעצמו מקום בתל-אביב ברווקותו החדשה הקצת מאוחרת בהתחשב בעובדה שרוב חבריו הרווקים בשנים שהוא היה בזוגיות עם רווי החלו להתמסד ואפילו קרני שנראתה כמו השותפה הניצחית שלהם הסכימה סופסוף לחיות בזוגיות ואף להתחתן עם מישהו שלמד איתם ושהפתיע את רווי לשמוע מי זה היה - סטודנט שהיה מתייצב לשתיים שלוש הרצאות בקורסים וניגש רק למבחנים ושמו היה מוכר להם בעיקר ממיזמים  בתחום הבילויים לסטודנטים

? הייתן חברות טובות . . קרני לא כתבה לך-

כן היא כתבה לי איזה שני מכתבים ואני כתבתי לה אבל היא פחות היתה בעניין של לכתוב ובאימייל היא לא השתמשה - לא איתי בכל אופן. בטח כל זה קרה אחרי שהיא הפסיקה לכתוב לי

'הם הסתכלו שניהם אחד על השניה - 'או שההפך

כשרווי התענינה איך בכל זאת מצליחה אמא של צורף להסתדר עם עוד צרה גונן גם סיפר שהניה צורף פרשה פרישה מוקדמת מעבודתה כסטטיסטיקאית בלישכה (הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה בשלוחת ראשון לציון) תוך שהיא שוקעת בטיפולים  קונבנציונלים ובטיפולים אלטרנטיביים (תוך תרומה לשיגשוג עסקיהם הקטנים של ידעונים ומנחות סדנאות שונות ומשונות ולוחשים לעשבים וקוראים בקפה ובכף היד ובקלפים ומנחים אנרגטיים ומאפשרים למתנסים ולמתקדמים להתנסות וללמוד אומנויות לשימור חיוניות הגוף ואומנויות לחימה ואומנויות פיסול בקרמיקה ואומנות שזירת חרוזים - לוחות המודעות היו עמוסים בשכבות על גבי שכבות של מודעות העוסקים ב'טיפולים' וב'הנחיות' וב'איפשור' טרום עידן הפירסום המקוון) מצורף גונן שמע שהניה שכל כך השתנתה בפאזת המטופלת והמחפשת בעל, החלה מתייחסת לבנה שנשאר קרוב יחסית כאל מי שנמצא בסדר העדיפויות שלה נמוך מהגברים שהכירה שהמטפלים שלה היו מכנים אפשרות ל'פרק ב' . השינוי מאמא ל'ווה-ווה וומן' המושג שבו צורף בחר לתאור השינוי שחל באימו, שהיה מכאיב במיוחד כשהיה מבקר אותה בדירתה הקטנה בבניין ישן בלב העיר שנראתה כמו דירת השותפים שלו. צורף שנשאר בתל-אביב אחרי הפרידה ופרוק השותפות עם קרני בדירה בלב תל-אביב המתייקרת, מצא דירת חדר בפלורנטין טרום מתיחת הפנים שהשכונה החלה לעבור עם נדידת הצעירים המהגרים מהפריפריה ומה'חיבר' לשכונות הזולות שהיו בדרום העיר בחיפוש אחרי פרנסה במקצועות החדשים בזמן שהוא היה עובד משמרות בחנות התקליטים והדיוי שהבעלים שלה כבר נפגע ברווחים ממוצרים שהיו להם תחליפים פיראטיים 

רווי אמרה שזה נשמע ממש קשה וגונן אמר שגם לו היה קשה אחרי שהוא פגש את צורף בשבעה על הסבתא במושב אבל התחמק ברוב הפעמים שצורף ניסה לקבוע איתו בתל-אביב או שכשהיו מצליחים כבר לקבוע היה אחד מבינהם מבטל. הוא השתתק ורווי חשבה על תחילת האימייל שהיא הספיקה לקרא בו איך נראו החיים של צורף בפלורנטין בזמן שהחיים של גונן תפסו תאוצה וכיוון שונה יחד עם נעמה. 

שניהם סבלו מהאויר הקר שהיה בחוץ ליד החניה והרוח התחזקה וכבר החלו להתעופף זרזיפים של גשם קל ועלעלים שהיו ניתקים מעצי הרחוב 

 אמרת שהוא כתב עוד מכתבים ברשימת תפוצה לחברים באימייל?

'הוא כתב קצת על החיים בפלורנטין

אז הוא הוציא אותי מהרשימה

יכול להיות אני לא עוקב מי נשאר ברשימה שלו ומי לא ומי נוסף

גונן השתתק ורווי שאפה אויר ונשפה אדים שנראו באויר הקר כמו עשן ושמעה את עצמה אומרת: אולי הרעיון להתנתק לגמרי היה טעות. אולי היתה בעיה להתכתב אבל אם הוא היה משאיר אותי לפחות ברשימת תפוצה אולי הייתי יכולה לעזור לו להרגיש פחות בודד עם כל המצב

'די אל תלקי את עצמך. לא יכולת לדעת שיהיה כזה בום במשפחה שלו'

 א 'אבל השינוי אצל אחיו עם החזרה בתשובה היה סוג של משבר - אתה יודע - הם הפסיקו לבוא לארוחות שישי גם כשאבא שלו היה עושה קידוש. הם היו מתקטננים על הכשרות והתעקשו על השבת אצלהם בדירה הקטנה בירושלים במקום בראשלצ. את אמא שלו אי אפשר היה לשמוע מתלוננת אבל לאבא שלו הפריע והוא אמר שהוא בקושי יכול לראות את הנכדים'  ם

ג'גם אני הבנתי רק אחרי הפיגוע בשטקליס שרצף כזה של פרידה וניתוק ושינויים ואבל ואסון זה גזירת גורל שהיתה גדולה עליו. הייתי יכול לראות בדיעבד סימנים. יכולתי לראות עליו את ההתמודדות. הוא כאילו יצא מהפיגוע בלי שריטה אבל היה מתח ביננו כבר חודשים לפני הפיגוע. הוא דווקא ניסה לקבוע איתי די בעקביות ואני השארתי את הריחוק כמו שהוא או שככה גם הגברתי את המתח. אם הוא היה כותב גם על המתח שהיה כשהתחמקתי זה בטח היה עם איזה משחק מילים בסגנון שלו ' גונן חשב לרגע ואמר- 'יש חתול בקצה המנהרה' הוא הרשה לעצמו לחשוב בקול שנהיה רועד, מהקור לפחות אבל על זה הוא לא כתב באימייל

היא הניחה בעדינות יד על כתפו ואמרה בקול ועד ושיניים נוקשות 'כשמצרפים את כל האסונות יחד זה כמו תאונת דרכים - אי אפשר לחזות מראש דבר כזה

בלב כבד היא נסעה את הדרך מביצרון לרמת החי"ל. בבית היא מצאה את אביה ואימה מחכים לה. השעה כבר היתה מאוחרת, שלושתם היו כבר עייפים ורווי בעיקר רצתה כבר לקרא את האימייל שצורף שלח לרשימת החברים. בחדר הבנות ארז המצעים שנפתח מתוך מיטת הנוער שלה שעבר הללושי היה מוצע כבר עם המזרון הדק העטוף סדין ומכוסה שמיכת פוך ליד לושי שכבר היתה ישנה. לקרא שם בחדר הרגיש כמו פלישה לחדר. היא חיכתה שהוריה ילכו לישון גם הם, כיבתה את כל האורות והתיישבה בכורסת הטלביזיה עם אור ממנורת קריאה שהועמדה ליד הכורסה

subject: שכחתי איך מדברים

תכלס אין לי ממש כוח לכתוב. אין לי כוח לכתוב במחברת, אין לי כוח להדליד בקובץ אין לי כוח לכל הרוע הזה אבל בזכות הטוב שיש אני כותב. יושב לבד כמו כלב מול מסך מרצד וכותב ותכף אני אכניס את הכתובות שלכם של כולכם (כול- כם) toהשמורים ברשימת  'חברים טובים' בשורת הכתובות ב

יודע שאין סיכוי מי שרוצה להיות ב-סיסי (אתם לא רוצים אבל נניח שכן) אין בעיה. יש מלא אנשים עכשיו בתל-אביב שכותבים  (אנשים שאני מכיר ואנשים שאני בכלל לא מכיר) אבל מזכירים לי יותר מידי את עצמי אז מחלק ומשתף את המחשבות שלי והשטויות שלי והטוב והרע שלי למי שהכתובת שלהם יכולה להיות בקלות של קופי פייסט בשורת הטו. וזה רק במעגל הראשון. יכולים להיות עוד מעגלים רבים של טו וכאלו שבכלל לא התכוונתי שיקראו את כל הדברים שאין לי כוח לכתוב. זהו, הדבר נכתב, הזיכרון נצרב, האימייל יישלח. בזמן האחרון אני כותב במקום לדבר וזה הכי קשה לי. עכשיו אני עובר לגוף שני נוכח יחיד. דנה אל תעלבי מזה שאת היחידה שתצטרך להשלים עם הפניה בלשון זכר, בסיום האימייל המאעפן הזה. ואתה שהכתובת שלך נמצאת אצלי ברשימת התפוצה: דבר איתי. אתה יודע איפה למצא אותי עכשיו כששטקליס משפצים מבין ההריסות

צורף

נ.ב

גם ככה מכתב הוא אמצעי תקשורת יבשושי וקר ומרוחק בהשוואה לשיחת טלפון או השם ישמור (מליחות ימתיכונית דבקבקה) שיחה במפגש פנים אל פנים. אז עכשיו אין אפילו את הנייר והריח והכתם הסורר על כתב היד המקורי ממרק קובה חמוסטה קנוי. ומה שנותר לתמרון החושים בדמיון המכותב הוא גודל הכתב ופונט אחד בעברית שמזכיר סגנון הדפסה במכונת כתיבה שהיתה לסבא שלי כשהייתי ילד. בחוג לספרות היו הורגים אותי על הצורה ועל התוכן המביך וגם מבצעים וידוא הריגה ומצד שני היו חוגגים על ההבכה. בגללם בזכותם בגללם הפסקתי להכניס בכתיבה שלי תאורים ואיזכורים מגומגמים לאיברי גוף, נופים ומצבים פסיכולוגיים יחודיים. היה ותואילו לשזוף עיניכם בקמט דאגה שנוסף במעלה אפי או בסימנים לבעיית עור קלה שאני סוחב מאז שהייתי חייל בקצה מרפקי השמאלי (יש קצת גם בימני) דברו איתי מעטים ורחוקים שלי. מחכה לראות לכם כמו שאומרים עכשיו במדרכות קינג ג'ורג' ומקלידים בפורומים באתרים שאליהם שולחים קישורים מהפורטלים

TALK TO ME

***

במחשבות על העתיד בנעוריו צורף היה מתלבט לפעמים האם יתאים לו לכתוב למחיתו. הצורך שחש לכתוב בשנות ההתבגרות ולהוציא מהמגירה לא הועם גם בשנות השרות הצבאי, ואף התגבר בגיל שחברים שלו השתחררו מהשרות בצה"ל, נסעו לטייל בעולם, התמחו בלהיות צעירים ולחיות את החיים עצמם. בבית אחיו הבכור התקרב כבר לדת עם החברה שהיתה חוזרת מוארת מסמינרים וסוחפת אותו איתה לחיים המהודקים בחוג החוזרים בתשובה והלומדים בחברותא. החדר המשותף לאחים הגדולים החל להתרוקןמתוכן 'חול' שהיה של האח. טרום כניסתו לחיי סטודנט בחוג לספרות היה אחיו מנסה להניא אותו ובמעט השיחות בערב שבת בבית צורף היה טוען שאם כבר לבזבז זמן וכסף על הלימודים באוניברסיטהאז ללמוד לפחות תואר שיצא ממנו כסף אחר כך. אבל צורף היה כבר נטול ספקות כשנרשם ללימודים בפקולטה למדעי הרוח בחוג לספרות. אימם נטתה שלא להתערב בהחלטות כאלו ואביהם היה עסוק בסדר יומו החשאיאך העמוס, כך ניכר ממעט השיחות שהיה מנהל עם חייליו ומפקדיו גם כאשר היה בבית ולפעמים במצב חרום וכוננות גם בשבתות

את העובדה שבנם העדין והנוטה לעופף לפעמים גם היה נחוש להתגייס לשרות קרבי דווקא, קיבלו הוריו בשוויון נפש. כשהוא התייצב בבקו"ם אחיו הבכור כבר סיים שלוש שנים בשרות סדיר במודיעין. אמנם עם נוכחות כמעט יומיומית בבית (בסיום הטירונות והקורס שהיתה תחרות על כל מקום בו) כך שגם בתנאים הנוחים יחסית לשרות קרבי הם יכלו לנחות נחיתה רכה (המונח בו השתמש עמירם צורף לתאור המציאות הכרוכה בלהיות הורים לחייל בצה"ל).ייתכן שההשלמה עם דאגות בעת ריחוק מהבית במצבים קיצוניים עם הגיע בנם השני לגיל 18 היתה טבועה בהם מעצם היותם ישראלים. במציאות חייהם וחיי  בניהם, הבנים התחנכו בחברה שבה רצו את שרות הכי קרבי שצה"ל היה יכול לגייס אליו מי שנתוני האישיות שלהם התאימו לתכונות לוחם. מי שסבלו מאיזשהו ליקוי גופני התפשרו על שריון ותותחנים. בנים עם ליקויים גופניים (פרופיל רפואי נמוך) ונתונים טובים נלחמו על התפקידים במודיעין וביחידות הצבאיות שקלטו קצינים אקדמאים שהקדימו את התואר לשרות צבאי בפיתוח טכנולוגיות הגנה חדישות. על בנים שהעבירו את שלוש שנות השרות בצה"ל בג'וב סתמי באיזו לשכה קרוב אל הבית ('כמו נקבות') או שחלילה ויתרו עליהם היו מלחששים: מה לא בסדר איתם? את הבנים כיוונו להוציא  מהשנים בצה"ל את המכסימום לקראת החיים האזרחיים שלתוכם הוטחו רוב הצעירים באותן שנים בשער הבקו"ם בבת אחת. צורף העדין והחולמני והנושא בקירבו נפש פיוטית היה שלוש שנים חיל קרבי. שבהן החזיק מעמד בפלוגת לוחמים שסיימו  שבעה חודשים טירונות בתנאים קשים בשטח ובמשמעת ברזל. התקלויות מארבים חברים שנפצעו קשה והפכו מוגבלים, ולמזלו נמנע ממנו מפגש עם נפילת חללים מהצוות. בתור נער קורא וכותב הוא הכין את עצמו (ייתכן שאביו היה מי שכיוון אותו כמו את שלושת אחיו) לקשיים מוסריים ומילכודים שונים שהמגויסים לשרות קרבי יכלו לעמוד בהם אחרי מערכת סינון ומיון לבחירת הטובים ביותר מתוך המתחרים על הזכות להיות בפלוגת חיילים עם אחוות לוחמים שאין בה מקום למקלים ראש בעקרונות מוסריים ובקדושת החיים. צורף היה חובש קרבי בפלוגה שלו וגונן היה איתו כמו רבים מחבריהם מהתיכון הראשלצי בשכונת בנה ביתך באותה חטיבה, בסיירת. בזמן שגונן קיבל זימון לקורס קצינים צורף היה סובל בשקט רוב הזמן ולפעמים היה מתלבט בקול עם גונן שהיה מזכיר לו שחבל  להישבר דווקא בשנה וחצי דבש שהבטיחו להם אחרי השנה וחצי קש וגם כשיש מצב יוצא דופן קשה במיוחד במחנות הפליטים באזור שכם וחברון ומזרח ירושלים - יש כבוד לוותיקים ויש מבצעים והיתקלויות עם מחבלים וצורף .החזיק מעמד

והיתה גם מור. היחידה שחשבה שהוא יכול להיות ג'ובניק ושום דבר נורא לא יקרה והיא גם היתה אומרת בקול את מה שהיא חושבתץ היא היתה החברה הראשונה שלו. שנתיים בערך. מגיל  שמונה עשרה שלו, מבוגרת מצורף בחצי שנה. הם הכירו היכרות שטחית כשלמדו באותו תיכון בראשלצ - היא למדה בשנתון שמעליו. האהבה שלו -כך הוא היה מכנה אותה וכותב עליה במחברת. 'האהבה שלי ולא 'החברה שלי' . הם נפגשו שוב במקרה בקיץ שבו היא סיימה את לימודיה והיתה על סף גיוס. היה פסטיבל בצפון הארץ. יומיים שלושה של מוזיקה וקמפינג. המופעים והקהל היו סולידים בהשוואה לשורת פסטיבלים שמשכו נופשים ומבלים מכל קשת הקהלים הישראלים בחודשיים של חופשת הקיץ הגדולה. קאנטרי ופולק וקהל שברובו היה מורכב ממשפחות ונופשים בגילאים שונים, שהתאכסנו בצימרים באזור או שהקימו מאהלים משפחתיים ובילו עם מכריהם וקרובי משפחותיהם במדשאות בסמוך אל אתר המופעים שאיחדו אמנים זמרים כותבים ומוזיקאים חובבים. צורף הגיע לפסטיבל עם גונן והחבר'ה באוטובוס. מור הגיעה לפסטיבל במושב האחורי של הרכב של ההורים שלה, שהיו חברים בגרעין הקשה של אירגון הארוע ונכחו בו כל שנה וגם משכו בחוטים ניסתרים לשידוך שידוכים בין הצעירים שהיו ברובם מאותם 'שורשים' - ארץ המקור ושפת-אם או שפת-סבתא ומנהגים ותפיסת-עולם הסבירה לצורף את הפרינציפ, אחת הדודות במאהל שבו נתקל בפניה של מור ביום הראשון לפסטיבל.  היה לדודה מבטא אנגלו-סכסי מורגש (תכונה שאפיינה את מרבית המבוגרים שם) שהיא חשה צורך להתנצל שטרם הצליחה להיפטר ממנו.ו

בימים האפורים הבודדים שאחרי הפרידה מרווי וכל האסונות שבאו אחר כך צורף היה משחזר בזיכרונו ובמחברת את תחילת החברות עם מור, זכרונות מהפסטיבל שבו הם הכירו ממש והתאהבו וגם זכרונות מהויכוחים שהיו לפני שמור נפרדה ממנו כשמיצתה את 'הפאזה שלה בתור חיילת' (ככה היא הגדירה את הסיבה) וניסתה לשכנע אותו להעביר את הרומן שהתפתח באיטיות לפאזה בוגרת יותר אחרי שהיא השתחררה מצהל" מוקדם. כשצורף התגייס הם הצליחו לבלות זמן משותף רק בשבתות ובשתי 'רגילות'. בשרות הצבאי היה לה תפקיד של פקידה בלשכת מג"ד ובאזרחות לפני גיל עשרים הספיקה לעבוד כמה חודשים בשרות לקוחות בחברת יבוא במטרה לחסוך לטיול אחרי צבא במזרח הרחוק עם תרמיל וכרטיס טיסה לכיוון אחד.לפני שקנתה כרטיס טיסה ניסתה לשכנע אותו שלפחות יוריד פרופיל - היא נמנעה בעצת אימה (הפסיכולוגית החינוכית) מלשים עליו תוויות. היא כן דיברה איתו על איך הם יכולים את רומן החיילים למערכת יחסים בוגרת יותר

   אמא שלה הפסיכולוגית היתה היועצת בבית-ספר שבו שניהם למדו. צורף התרשם שהאמא די נלהבת מהשידוך כשהוא התיישב אצלם במאהל עם החבר'ה וזכה גם להזמנה לחזור לתה בארבע אחר הצהריים עם ההורים - בהתאמה לתנאים כמובן בספלים רב פעמיים בלי להשאיר לכלוך בשטח אבל ללא תחתיות. ייתכן שאמא של מור היתה מעורבת בסוד השידוך בין ביתה שהתאפיינה בפרי ספיריט ובין צורף שהרשים את המבוגרים שבמאהל בעושר אינטלקטואלי ורגישות וגם כשבררו במסיבת התה מה עושים ההורים, התרשמו מי שהכירו את השם שפרופסור הופטינג מהאוניברסיטה העברית, הוא סבו. 

 מור היתה ההשראה למקבץ שירים שנכללו במחברת של צורף מסוף התיכון - אחד מהם די פרובוקטיבי - ולא היה אכפת לה שידעו  שהשיר הוא עליה או כך לפחות היא הקרינה כלפי חוץ במהלך החברות שהיא ניסתה  לכוון מרומן החיילים למערכת יחסים של מבוגרים. אבל הם נפרדו. הוא יכול היה רק להיזכר בה ובו כשהיו יחד דרך השירים ורשימות יומנאיות בשנה וחצי שהיא היתה האהבה שלו .זכרונות היו לו למפלט בשעות ובימים שבהם התרחק ממכרים וחברים משותפים שלו ושל רווי ונמנע מבילויים סתמיים ומבכחנליות שחלחלו למקומות בילוי בעיר. הוא היה נרתע בתור אדם קצת רגיש מלשתות ולעשן במחיצת אנשים פחות קרובים שהוא היה מטיל ספק בכוונותיהם ושיקול דעתם. לא חסרו לו 'חברים נסיבתיים' (עוד ביטוי של מור או של אמא של מור שצורף סיגל לעצמו מביניהם את אלו שחיבב) והיה לו החיכוך היומיומי עם חברת בני אדם בחנות התקליטים והדיוי ובין הקבועים בית הקפה הקבוע שלו שנשאר באזור חנות התקליטים, אבל עם כל הקלות היחסית 'לשמור על קשר' הוא מצא את עצמו מפנה זמן ללבד שלו על הגג שהקיף את דירת החדר בפלורנטין - דירת חדר פיראטית (הראשונה שהיתה רק שלו בלי שותפים) עם  מפתח שקיבל מחבר שהכיר בעיר דרך חברים שהכירו אותו את רווי בשנים באוניברסיטה. החבר (עוד אחד שעזב לחו"ל לפרק זמן בלתי מוגדר) הסכים למסור את המפתח לצורף תמורת תשלום שכירות חצי שנה מראש בלחיצת כף יד או בתקיעת כף -תלוי מי אמר, עם אופציה לעוד חצי שנה על בסיס הוותק שהיה לצורף כשכיר בחנות התקליטים והדיוי. בפינת ההסבה המאולתרת על הגג תחת כיפת השמים שבה היו לפעמים מתכנסים חברים אבל רק לפעמים -היה לו קשה עם הטררם שהיו מביאים איתם אל תוך המלנכוליה והשקט שלו- הוא היה נח בסוף משמרת עם הלפטופ החדש שהחליף מחברת ועט, ופוגש את הזכרונות שהיו במחברת ושהיו אצלו בראש. שוב ושוב ניסה להיזכר ברגע שבו שם לב לראשונה לנוכחות רווי וגילה שהוא לא מצליח, להבדיל מזיכרון נוסטלגי ומתוק שנצרב לו בראש מהמפגש עם מור ואמא שלה בפסטיבל. הוא כבר שכח ולא היה רשום לו במחברת מי זה היה שאמר לו שמה שמשנה באמת בפסטיבלים זה לא מי שהופיעו שם על הבמה או איכות הסאונד והתפאורה, משנה את מה ואת מי הכרת בפסטיבל, שנשאר איתך גם אחרי שהפסטיבל נגמר. ר