google doodle

wrong interpretations happen

צו השעה להקליל ולקצר וסליחה עם מי שטרחו לקרא במסך קטנטן פוסט ארוך כאורך הגלות בנושא תכנית הבידור בכאן11: 'בואו לאכול איתי' הפורמט הישראלי.

יש דברים שנשמעים מתוחכמים בגיל צעיר ומטרחנים בגיל שלי. מה שנשאר זה אחרי שקיצרתי.

העונות   הראשונות של תכנית הטלביזיה 'בואו לאכול איתי' בפורמט הישראלי  שודרו בימי שישי בצהרים נדמה לי. אצלנו בבית אמא שלי היתה מפיקה ארוחות משפחתיות טובות בחמשת ימי השבוע הרגילים, לצד היותה סושף של אבי שפיתח כעוזב קיבוץ צעיר תחביב בישול והצליח להתעלות כבשלן ארוחות גורמה בסופישבוע שהיה 'נח' בבית ובארוחה השנתית לזוגות חברים קבועים שלהם כל שנה ב31 בדצמבר כשהיה תורם להיות המארחים.  איכויות ארוחות השף שהצליח לתכנן ולהתקין לנו במטבחו הביתי ובישל גם לזוגות החברים הקבועים בארוחות הסילבסטר ולפעמים לקרובי משפחה רחוקים וחברים פחות גרגרנים מ'היחידה' (הוא היה קצין בשייטת וכמעט תמיד היו לוקוסים קפואים מנוסרים בפריזר שהיו חומר הגלם לבויאבז המפורסם שלו יחד עם הטריים שמצא) היו הסיבה שחברים הציעו לו בפרישה לפתוח מסעדה, אך הוא סרב לכל המציעים 'לפתוח מסעדה', בגיבוי טענתה של אימי שהוא לא יוכל לבשל לפרנסתו בתור בנאדם שלא מסוגל לבקש כסף על אוכל כמו שבאופן כללי היה לו קשה עם הקונספט של כסף כעוזב קיבוץ שלא למד חשבון שלא לדבר על מתמטיקה, והיה מקובל חברתית ושבר את ליבה של סבתא כשהיה 'עוזב קיבוץ' מוצלח שהתחתן עם עירונית וגם 'ראה עולם', השם ישמור, ועשה כסף בקריירה הצבאית ובקריירה שניה בתעשיה הבטחונית הישראלית ואמא שלי העירונית - ניהלה את המשכורת של שניהם בקפדנות עם חסכונות והשקעות מחושבות של הפנסיה התקציבית לקצינים בצה"ל. כמו הרואת חשבון שהיא התכוונה להיות כשהתחילה ללמוד באוניברסיטה, לפני שהם נשלחו כזוג צעיר מטעם משרד הביטחון להולנד וחזרו איתי כשהייתי בת שנה - אנשים חברותיים וציונים מבינים את החשיבות של לימוד השפה העברית. אבא שלי נשאר בקריירה צבאית בטחונית בארץ ואמא שלי נשארה מנהלת החשבונות. שמכינה צהרים לבנותיה. לפעמים הכינה לנו לחמם אוכל מקופסאות שהכינה אמא שלה - הסבתא הקרובה ולפעמים משאריות ארוחת שבת שאבא שלי היה מתכנן כבר ביום רביעי לפי המוצרים וחומרי הגלם שמצא בקניות השבועיות, שביום שישי בצהרים הוא היה מפיק מהם את התפריט שהוא היה מתכנן מתוך מתכונים מאוסף ספרי הבישול האדיר שיה לו שהוא היה מעלעל בהם ביום חמישי - או שישי, ומהניסיון שלו שצבר בבישול אחרי שנים שעבד כאיש ביטחון על אוניות ישראליות באירופה בצעירותו, שנים שבהן מצא זמן להיכנס למטבחים של ספינות נופש ולבקש מהטבחים שירשו לו לראות טכניקות, וממשלחות הדגמת אמל"ח מפיתוחים ישראלים לצבאות בעולם שבהן נחשף למטבחים קלאסיים ואקזוטיים בקצוות עולם - בתפקידו כמנהל ייצור ושיווק בחברת תעשייה ביטחונית ישראלית - החלופה היותר מוצלחת שמצא ללפתוח מסעדה - עם הפרישה מהיחידה הצבאית וסיום הקריירה כקצין מבצעים או בשם הצהלי קצין אג"ם. אכלנו בבית תבשילים שהוא שיחזר ממטבחים איטלקיים וצרפתיים (הפייבוריטים שלו) מסין וקוריאה ותאילנד והודו וסרילנקה והספרים של אהרוני, מצ'ילה ופרו ומקומות חסויים באפריקה. את מז' אירופה הוא השאיר כספציאליטה של הסבתות ולאמא שלי שלמדה אצל סבתא להכין את התבשילים של ראש השנה ופסח.

עם הכישרון שלו להפיק ארחות גורמה, להבין את סודות הסושיאל הישראלי והארופאי וגם כישרון לפיוז'ן וכישרון צילום שיש לו שאפשר להפוך לתחביב גם בגיל שכבר קשה 'לעמוד  כל היום על הרגליים במטבח' - אבא שלי היה יכול להפוך בקלות לאושיית אינסטגרם-בשלנים.  אבל הוא כבר חצה את גיל שמונים והסושיאל המוטה אינטרנט זה כבר קטע של הדור הצעיר. הוא נשאר מומחה בסושיאל יהודי-ישראלי ואבא וסבא ואני נשארתי ביתו של קצין שייטת 13 אמא למתבגרים וכבר לא בצפון. אין שפה אין עבודה ככה שנהייתי בלוגרית לשישיית קוראים מתפוצת נאטו, שכותבת במחשב. ואדריכלית זוטרה. במשרות-אם. בדימוס. ואשת מהנדס לשעבר שמהנדס לשהווה.

בתור ביתו של עוזב קיבוץ, בבית ילדותי לא היה קידוש וגם הלשעבר לא היה עושה קידוש בארוחות שבת בבית ההורים שלי - אלא רק אצלנו בבית - כלומר בשולחנו כמקובל בעדה שלו, ולכבודו רק העבירו את ארוחות שבת משבת בצהרים לערב שבת. לזכות הלשעבר יאמר שהוא גם  איש שמבין בלחיות עם אנשים בסושיאל הרילוורלד  וגם בנאדם שיכול להיות מענטש  וגם איש טכני ומהנדס - היו שנים שהיה כיף להיות אשת איש טכני, שלומד בבועת הטכניון שהיתה מקום פסטורלי שקט ועתיר חוות המחשבים בתחילת ה-00S וחשוב לי שאף אחד לא יטעה שהייתי אשת טכנאי: הייתי אשת-מהנדס. בשנים שבחתונות ישראליות היה גם בופה וגם הגשה לשולחנות כמו במערכון הבורקס שאנשים שקוראים ושמעו זה מצחיק אותם.  אותם זה מצחיק. בארוחות משפחתיות הכנתי עוף שלם במילוי, תנחשו איזה, לחיכם של הילדים. להתחרות במעדנים של אבא שלי היה אבוד מראש. והלשעבר היה קונה עוף שלם ולא רבע עוף.  בשבת בבוקר לפעמים היה בורקס ורסק לצד ג'חנון ביצים קשות ורסק. היה כיף בשבת בבוקר לאכול ארבעתנו והיה כיף כשהיו מתארחים בבית בצפון המשפחות משני הצדדים. והיה הכי כיף טיולים ופיקניקים בחיק הטבע עם המשפחות והחברים ומשפחותיהם. היו ימים.

היה אוכל בריא והייתי מכינה עוף. שלם. עוף בגריל, עוף מכובס מהמרק עם ירקות בתבשיל של סבתא שלי, עוף מפורק צלוי עם ירקות ודבש שמצאתי באינטרטט, עוף עם תפחה וגזר ודבש ורסק בבישול ארוך שמצאתי בספר בישול עם מתכונים למשפחות והיה גם לפעמים העוף שנשאר מהעל-האש. היה לו חיך אנין, האוכל לילדים שהכנתי היה משביע וטעים לחיך הילדים. הלשעבר היה מבחין בין גוונים שונים של טעמים אפילו במוצרים בסיסיים, רגיש לריחות ואולי גם לנימוסים שולחניים מעודנים והיה מאוד מנומס בעצמו ושתה בעיקר מים. סבתא שלו מצד אביו היתה המטפלת של שף ישראלי מפורסם בלי להזכיר שמות וסבא שלו היה השוחט בשכונה שבה הוא גדל מוקף במשפחה של האבא והתלוננו על הסבא שמרוב שהוא התחשב בכל השכונה הוא היה מביא פחות בשר לשולחנו. וכך הסבתא מצד האבא טיפלה בעוד ילדים מלבד שמונת ילדיה.

 למסעדות היינו הולכים הלשעבר ואני רק בימי הולדת והיו גם מסעדות בחופשות שנתיות - בדרך כלל בארץ עם הילדים שאופי התבשילים והתפריט הותאם לחיכם. ב13 לפברואר הוא הסכים לבלות במסעדות עם תפריט גורמה שעולות כמו גורמט קטן: היינו חולקים 4-5 מנות כולל הקינוח. שזה טריק מעולההה להערכת איכות אמיתית של צוותים של מלצרים במסעדות גורמה, בלי להזכיר שמות של מצטיינים, טובים וטובים פחות, מוכשרים ומוכשרים פחות.

באחת מבין חמש מסעדות השפים המובילים בישראל שהמסעדות שלהם עמוסות סועדים ממילייה שנחשב לשמנה וסלתה, שמוכנים ויכולים וחוזרים ומשלמים על האיכויות והתועלות מארוחת גורמה ממטבחם, סעדנו בשולחן לחמישה חברים שנשארו בקשר עשרים ושתיים שנה מסיום הפעילות בקבוצה בתנועת הנוער. השולחן לחמישה הוזמן שבוע מראש - אין צורך לקבוע [בסטטוס אנונימי] חודש מראש כמו בבירות עולם. העילה היתה יום הולדת ארבעים של שניים מאיתנו שחל בהפרש שלושה ימים בשבוע שבו הוזמן השולחן בתום התייעצויות בקבוצת הווצפ ששמה היה 'מועדון הארבעים'. המלצר במסעדת השף, רשם בפינקסו את ההזמנה וחווה דעתו: 'פצצות'. ההזמנה היתה שלושה אוסובוקו עם העצם, אחד דג (בחרתי לפי עלות מנה במקום טוב באמצע בתפריט שבו עיינו חמשתנו בכובד ראש בהתלבטויות, הימים היו טרום הצגה של תפריטים ברשת) ואחד שכחתי כבר - השלושה אוסובוקו היה האישו שסחט התפעלות מהמלצר. התפלאתי איך מלצר במסעדת יוקרה אומר ביטוי שאפשר היה לשמוע בגיל עשרים ליד דוכן סמוסה. היה בשולחן מי שענה למלצר 'לגבות' ומי שאמר לו אחר כך 'רסיסים לריסים'. לא משנה מי מבין שלושת היותר שנונים בקבוצה. האוכל היה ברמת מסעדת שף שמקפיד על המנות בתפריטו ובמטבחו, החוויה היתה כיף חיים מעצם מפגש החברים והחוויה מבחינת המקום - כפי שניתן לתאר שתהיה ארוחה ברמת חמשת השפים שהובילו שני עשורים נכון לעיתוי . שנת 2015 תשע"ה. היו שתיים בין החמישה ששמרו פאסון ונמנעו מפפארצי לשולחן ליד שבו חגגו יום הולדת לאשת תקשורת בכירה בישראל, כבר שלושה עשורים, וייתכן שרדופת פפארצי בלי קשר לאנשים מן הישוב עם סמארפונים וחשבון אינסטגרם. אין לי מושג באיזה חמש מסעדות שף בארץ הכי קשה להזמין שולחן נכון להיום - יש לי רושם שלא נפקד מבניהן מקומה של המסעדה שבה היה המפגש הראשון של חברים בקב' הווצפ 'מועדון הארבעים'. מסעדה שנחשבת למסעדת הדגל של שף מצליח כבר שלושה עשורים. שם קבוצת הווצפ עבר כמה פאזות, 'מועדון החמישים' כבר היה רק שם לקבוצה בלי פעילות כמעט, בשם 'השריקה של התנועה' נמצא טעם לפגם ודיסוננס קל למטרה המוצהרת של הקבוצה. נכון לעכשיו שם הקבוצה: הש - שם פחות מוצלח בהתחשב בתוכן ובחיים ובתרומת התנועה -תנועת נוער שגם אריק איינשטיין המנוח היה חניך שלה בשנות התבגרותו בתל-אביב, שבה אבא שלו היה שחקן, נדמה לי בתיאטרון ששמו היה 'המטאטה'.

חפשו ביוטיוב - שמנוהל כמו פורמט הבלוגים שבו כותבת את הפוסטים - במטריית הפלטפורמות של גוגל, לפי צרוף המילים 'מבלי להפריע אריק איינשטיין' הופעה שלו שצולמה.

_________________________________________________________________________________

נ.ב

בבית של סבתא פרומה שמעתי לפעמים במפגשים משפחתיים שאמרו בנושא ארוח חברים למפגשים חברתיים, עם או בלי לאכול איתם, ש "חברים יש רק באגד". כבר לא זוכרת מי אמר למי ובאיזה הקשר. ובבית של סבתא של הלשעבר מצד אמא שלו שהיו לה חמש אחיות קטנות יותר בגיל ואחים גדולים ואחד קטן בן זקונים הסבתא היתה אומרת, והיו מצטטים אותה עם המבטא "חברות צרות". אבל בחיי הארוכים, הצרות החלו רק במקום שבו לא היו לי חברויות אמת כמו שהיו לי מילדות ומנעורים בפרבר חיפאי בלי להזכיר שמות.  במקום שבו קנינו בית בצפון הארץ, אולי לאבות יש חברים - אין לי מושג כי החברים הבאמת טובים של הלשעבר, היו חברים שלו עוד מהגן, היו שניים שלושה מהצבא ואחד מהטכניון. ישראלים שומרים חברויות במרחק של לקפוץ להגיד שלום -אין תפריט שלוש מנות והפקה אומנותית סטייל פיינדיינינג כמו ב'בואו לאכול איתי'.

המתחרים בלאכולעםמי, הינם מתחרים להבדיל מחברים, אם כי חמשתם מצטיינים באישיות כובשת, והם נבחרו לדעתי לפי דמויות מייצגות בשולחן ליל הסדר לאו דווקא בסדר איזכורם בנ.ב: ניסן ניסו שור או כמו שהוא בקע מביצה עלומה -שם מבקר המסעדות שנבחר לו, קרוי NISAN בחיפושים על התוכן שהוא כותב, הוא קצת הבנדוד הטינאייג'ר המתחכם-מרושע וקצת הדוד המשתעשע-חמוד.  סמדי-בומבה כיכבה בתפקיד חמות כשהיא על תקן מוזמנת לכלתה? כלותיה? ונועה היא מנהלת של משרד או סטודיו שעוזרת להפקות למי שצכים ועוזריהם ועוזרותיהם שהחיים בחרו בה להיות שפית ואשת חברה ששלטה בשולחנה באופן שכבש ארבעה מתחרים רציניים. גל אושיית הסושיאל הצעיר שנחשפתי לפועלו בתכנית, הטעה להרף עין שהוא סתם פודי. אין לי מושג מה שמו בטיקטוק או באינסטגרם, ששם הוא מסתבר עתיר עוקבים - ייתכן שGAL. הוא האחיין החמוד שעושה שמייח עם המון פוטנציאל להפוך לשף מארח כמו שחף SHAHAF שהוא שף ונווד קולינארי עם חשבון אינסטגרם שהכרתי את חשבון האינסטגרם שלו. הוא משתף חיים מטורפים בין שלל המסעדות שלו בכל הגלובוס וסצנות מחייו של אבא עוזב קיבוץ ולוחם שייטת 13 בעברו. אבא שלי היה קצין אג"ם בשייטת בשנות השבעים והשמונים ובתורנויות שבת היינו איתו בבסיס בעתלית שהיה בו את אחד החופים הכי יפים בעולם - אולי נשאר - אבא שלי השתחרר לאזרחות כשהייתי בת 8 בסוף מבצע שלום הגליל.