יכולים יותר - חלק 2

 חלק 2 - רווי

 טיסת הקישור מאל.איי לאינסטנבול בדרך לתל-אביב התעכבה עיכוב קל, וקבוצת ישראלים שתכננו להספיק אל הטיסה משדה-התעופה התורכי לנתב"ג התגבשה מכורך הנסיבות. מעבר לקיצור זמן השהות באינסטנבול שהיה קצר מלכתחילה - רק שלושת רבעי שעה לתנועה מסורבלת בטרמינל, הישראלים שהמתינו ראשונים לחוצים כבר ביציאה מהמטוס נאלצו לרוץ מקצה אחד של הטרמינל לקצהו השני כשבדרך התבצע בקפדנות ובאיטיות בידוק בטחוני שיצר תור ארוך. נמצא בין הנוסעים הישראלים מי שישכנע את צוות הבידוק בשם הקבוצה, באנגלית ובמחוות מקומיות שהוא התמצא בהן, לוותר להם על התור בזמן הקצר שנותר עד לטיסה שלהם לתל-אביב. סיפרון שחולק לסטודנטים ולסגל זוטר, בקמפוס ברקלי קליפורניה שנת 2003, בכותרת: 'שמונה אינתיפדאות פועלים בעולם' שהיה מונח בתיק יד של ד"ר רווי ווסרמן  היה עבורה עוד מקור לחשש. היא חשבה לקרא את הסיפרון בנושא קרוב למחקר שלה והניחה אותו בתיק יד שהיה עליה בטיסה (והספיקה לקרא חצי ממנו).

את הבדיקות הרגילות, רווי וכל מי שהיו איתה בתור עברו בלי עיכוב מיוחד והיא כמעט כבר נשמה לרווחה בהקלה. אבל אז החלה עוד ריצה מבוהלת שוב, בחיפוש שער המעבר לטיסה, שנקבע להיות בקצה שממנו נכנסו לטרמינל. איפה שהחל מסע הייסורים או 'מסע כומתה' כך צחקו בינהם שני צעירים בקבוצה הקטנה. הם היו כולם בספק עד לרגע העליה למטוס, האם יצליחו לתפוס בזמן את הטיסה. היה איתם גם אדם מבוגר אחד שלא עצר לו אף רכב שרות שיקפיץ אותו במהלך הריצה בין קצות הטרמינל. הצעירים בקבוצה ריחמו על רווי ועליו, והאטו את קצב ריצתם באווירת הפמילריות וסולידריות הישראלית שנשמרה בשנת 2003  ברגעים של משבר, גם כשכולם היו נזכרים בה רק בדקה התשעים. או בזמן ההארכות. המבוגר הצליח לרוץ איתם, אך בשער הטיסה, כשהתברר שהם צריכים לעלות על עוד הסעה לעבר מיקומו המדויק של המטוס הישראלי, הוא נכנס לאוטובוס הטרמינל כשפניו סמוקות, מתנשף בכבדות, כמעט על סף התקף לב. רק בתוך המטוס הוא התאושש ואפילו הצליח להעלות חיוך על פניו כשמישהו אמר לו שהם חששו מסיום מסע הכומתה בסחיבת אלונקה. 

הקבוצה הקטנה שנחתה מאל.איי בדצמבר 2003 חנוכה תשס"ג התפזרה בין המקומות הריקים הרבים שהיו במטוס. רווי התכוננה לתפוס תנומה קלה כשראתה את המבוגר מתהלך במעבר בפנים רעננות.  "תתכבדי" הוא נעצר ליד מקום מושבה, "אשתי הכינה לי צידה לדרך". הוא אחז בקופסת פירות שנראו די טריים. היתה לו חביבות של יהודי אמריקאי והוא דיבר בעברית ארכאית. רווי סרבה בנימוס וראתה אותו עובר בין שאר הפרצופים שהוא זיהה מהטרמינל, אחד אחד, מחליף איתם דיעות על החוויה הלא פשוטה שקרבה בינהם ועל המצב בארץ.  "מצטערת שאין לי הרבה מה לומר" היא התייחסה לניסיונו לשוחח; "ארבע שנים שאני באל.איי ויוצא לי לקרא עיתונים ממש מעט".

 בחצות היום, יום בהיר שטוף שמש שאחרי הגשם, הטרמינל הישראלי נדמה ליפה ומצוחצח משהיה. רווי התקדמה לעבר נהגי המוניות שחיכו לשטף הנוסעים הדליל מנחיתות הצהרים. אחד הישראלים שהיא זיהתה מהריצה בטרמינל התורכי, ניגש אליה ושאל: "את צריכה לתל-אביב, נכון?" היא היתה נבוכה קצת אך במקום לברר איתו מה היה בהופעתה החיצונית שנשאר כל כך תלאביבי אחרי ארבע השנים בניכר, ואמרה בלקוניות "אמת". "אם אנחנו כבר מכירים מהטירטורים" הוא הגניב קריצה קלילה, "חשבתי אולי יתאים לך להתחלק חצי חצי - אני אסגור עם הנהג פיקסד פרייז בלי מונה"; היא התלבטה תוך שהיא בוחנת את כובע המצחיה שחבש עם לוגו כלשהו שהיא לא הכירה. "טוב נו"; התרצתה וגם הציגה את עצמה ושאלה לשמו. הוא אמר לה את שמו תוך כדי שהוא מתקדם לעבר הנהגים, מסובב אליה רק את ראשו בלי להניח מידו את המזוודות, ואז נזכרה, כשהוא כבר התחיל במשא ומתן על המחיר: "לאיפה בת"א בדיוק?" 

התברר ששניהם צריכים אל אזור מזרח העיר המתחדש. בקלות הם גם מצאו כמה מכרים משותפים כשהתברר ששניהם במקור מהצפון הישן. בדרך לתל אביב העדיפו למעט בדברים ולהימנע מהיגררות לקיטורים עם הנהג. הם הקשיבו לו בסבלנות מהולה בהזדהות, כשהתרעם על הסחבת האינסופית והברדק הבניה של הטרמינל החדש וכל המחלפים והמחלפונים והשינויים התכופים בנתיבים "ועוד בסוף כל זה מקימים קו רכבת לשדה-תעופה ויקחו לנו את כל הנוסעים" התלונן.

גם בתוך תל אביב היא זיהתה שינויים; במקום בניין מערכת עיתון שנסגר נפתח סניף של מקדונלדס; כמה חנויות מעצבים ובעלי-מלאכה שהיו מוכרים בעיר התחלפו בסניפים של רשתות ביגוד ישראליות וגם חנות אחת של רשת בינלאומית. באופן כללי אפשר היה להתרשם, שקוד הלבוש על מדרכות הרחובות הראשיים בשכונה שלה השתנה. בגילה הלא ממש מבוגר (שבע ועשרים היתה משיבה בחיוך לשואלים באנגלית), המדרכות כבר היו גדושות בצעירים ממנה. אפור חום ושחור דהוי שכיסו עור ורדרד בבגדים מסוגננים התחלפו במלבושים ססגוניים בגוון סכריני שגילו חלקי גוף חשופים, המלבושים שהיו אופיניים לאזורים שונים בעיר, ממערב ומדרום לשוק הגובל בשכונה. היא היתה מאזור בעיר שנחשב למעוז אמנים תלאביבים וותיקים ובוהמיינים, שצעירים מבניהם ומבנותיהם כבר החלו לעזוב דרומה בזמן שהביקוש לחדרים מושכרים בשכונה גבר. גם בקרב התושבים הוותיקים היו מי שהשכירו דירה עבור רווח יפה. מחלון המונית רווי התפלאה לראות כל כך רחוק מחוף הים, בחור בשיער ארוך על אופניים, נוסע כשבידו אחוז גלשן, בפלג גוף עליון חשוף לגמרי - מראה שהיה שכיח באזורים מסוימים באל.איי גם רחוק מהחופים שהיו במרחק נסיעה. בשכונה שלה בתל אביב אפילו הגולשים הבודדים שהיו יוצאים לים עם גלשן היו חוזרים מגלישת הבוקר לבושים חולצות מחוץ לחוף הים. במקום שבו כולם הכירו את כולם, אף אחד לא העיז להסתובב ברחוב חצי ערום, כמו פרחח.

הוריה בחרו לה את השם רווית אבל מיום שהיא זכרה את עצמה קראו לה רווי RAVY והכינוי מילדות, נשאר איתה גם אחרי שעזבה לאל.איי. היא היתה המבוגר האחראי בבית אחרי אימה ואביה. אחות בכורה לשני אחים ואחות בת זקונים. היא התרגלה לקחת אחריות על הבית ולהישאר עם אחיה הקטנים כשההורים עבדו. את מבנה הפנים והאופי הקצת מופנם, עם "הנטייה להתבונן ולתת לדברים פרשנות מקורית" קיבלה רווי מאביה, הצייר שהשתלם גם באמנות מיצב וקונסטלציות לחללים במבני-ציבור. התלתלים הבלונדיים והעיניים הבהירות היו בצבעים של אימה - אישה קומפקטית ונמרצת, שבניגוד לאביה האומן הקצת נחבא אל הכלים, נטתה לבלוט בחברה ולנסח משפטים בלתי נשכחים אודות "הנטייה להתבונן בדברים ולתת להם פרשנות מקורית" כתכונה שבה ביתה דומה לאביה. אימה היתה עורכת דין שניהלה משרד קטן 'במקום טוב באמצע' בין הבית ובין בתי המשפט. לושי - ליאורה, האחות הקטנה בת הזקונים, היתה היחידה במשפחתם שלא גילתה סימנים לנטייה אמנותית שייתכן ואצלה ניסו לדכא מילדות. כשלושי כבר היתה בגיל ההתבגרות, רווי התחילה לעבוד חצי משרה עם המזכירה במשרד של אימה. מיקום המשרד הראשון היה במקור בבניין המשרדים עם חזיתות הבאוהאוס מול דירת השותפים של רווי וצורף.   היה בבניין המשרדים גם משרד ליהוק שבו נתגלה הכישרון של מוקי - מיכאל האח הקרוב לרווי בגיל שאימם הכירה (ברמה של שלום-שלום) את בעליו. האח התפרסם עם להקת רוק מצליחה, שהקימו חבריו בתיכון אמנויות ובאישיותו הכובשת, הצליח להתברג גם בתור מולטי כישרון בחברת פירסום, שם ליהטט בין מוסיקה משחק וכתיבת סלוגנים להפקות יח"צ.

הבניין שבו היתה דירת השותפים שבה הפכו צורף ורווי לזוג, לא היה במסלול הנסיעה של המונית, ובכל זאת רווי לא יכלה שלא להניח לזיכרונות כשהמונית נכנסה לתל אביב. בדירת השניים וחצי חדרים שהיתה שייכת לדוד של קרני, השותפים חלקו את השרותים, פינת האוכל בסלון הקטן והמטבחון (שבו קרני בישלה לעיתים נדירות וצורף בעיקר חימם אוכל מקופסאות מהבית שהוא הקפיא ורווי חיממה אוכל מקופסאות מהבית הקרוב שלה שהיא שמרה לפעמים במקרר).  החצי חדר היה מרפסת סגורה בתריסים ברוחב שהתאים ל מיטת יחיד ושולחן: החצי חדר שממנו עבר צורף לחדר של רווי כשהיא נכנסה לדירת השותפים והם נהיו זוג. קרני עברה לחדר שהיה הסלון, שהם הפכו עם קירות גבס לחדר קטן וחלל המשותף עם מקום לפינת אוכל לארבעה. מעל לפינת האוכל היו תלויים על הקיר שני פוסטרים שהיו מוסכמים על שלושת השותפים. אחד מהם היה פוסטר מהסוג שמכרו בחנויות תקליטים, רק מהפחות בנאליים; ובו דמותו הפתאומית לנצח של גיבור משני בתכנית קאלט בטלביזיה על הוואי החיים בבניין דירות רווקים בניו-יורק - פוסטר שצורף הביא איתו לדירה. הפוסטר השני היה הגדלת תצלום מפילם שנשאר לצלם במסע פרסום מופע להקתו של האח המוצלח של רווי. בתצלום חברי הלהקה נראו רוקדים על שולחן ישן במשרד מבורדק, על רקע ארוניות כורעות מעומס קלסרים, דפים תלושים מתעופפים והמתופף עם משקפי שמש רוכן לעבר חלון חצי פתוח חצי סגור בתריס עץ.

הזכרונות מצורף היו מכים ברווי למרות ואולי בגלל המרחק - מרחק טיסה מלוס אנג'לס לתל אביב ופרוצדורות. היא גם היתה בין הבודדים שאביו עדכן, כשצורף הוכרז כנעדר. המסתורין בהיעלמות צורף לא עזר לה, בלשון המעטה, להשתחרר מנוכחות קשר אהבתם שנפרם אבל נשאר אחרי הפרידה נוכח במחשבות. צורף היה אצלה בראש. לא כל היום אבל כמעט כל יום. סיבת הפרידה הרשמית או העיקרית היתה מסלול ישיר לדוקטורט בחוג לספרות השוואתית בברקלי (בנושא תודעה מעמדית ביצירה מקומית על רקע תעוש גלובלי). הסיבה האמיתית היתה הצעת הנישואים שהוצעה כשצורף היה מוכן, וחשב שגם היא. היו שני ימים בלו"ז הצפוף בחופשת מולדת של ד"ר רווי ווסרמן שנועדו אך ורק לחיפוש עקבותיו של צורף. ההורים שלו היו אובדי עצות. רווי שמעה את הבשורה מאימה אחרי שיחת טלפון שיזם אביו קצת אחרי שלב ההלם, על סף שלב ההדחקה והקהות המושגת בטיפולים מסוגים שונים לשיכוך הכאב, שעליהם הומלץ במשפחות צורף והופטיג בעקבות המשבר המחריף שתקף את משפחתם עוד בטרם צורף בנם הוכרז כנעדר. רווי בעצמה היתה מופתעת לגלות כמה מעט מידע יכלה לקושש על צורף של אחרי הפרידה ואחרי הפיגוע בקפה השכונתי שלו, מתוך שיחות עם אלו מבין חבריהם בת"א שנשארו בעיר. היו כאלו שעזבו כמוה או עברו לפרברים הקרובים בעיר הגדלה ויכלו לספר משהו ממה שהיה בארבע שנים שעברו מאז הפרידה.

***

מותשת ממאורעות הדרך הארוכה בין שני קצוות עולם היא מצאה את אימה ואביה מחכים לה בבית עם אחותה. אחיה הצעיר יותר כבר היה חייל, ומוקי, כך עידכנה אימה: 'יקפוץ לבקר מחר' ולא התאפקה מלומר בטון רפה אך חזק דיו להישמע במפגש המשפחה שממנו נעדרו שני אחיה, הבנים במשפחת ווסרמן: 'עם העניינים שנשארו לך עם מוקי וסיגי אולי עדיף שכך. שנדליק נרות כבר או שקודם נאכל?' סיגי, סיגל היתה אשתו של מוקי, האח הקרוב לרווי בגיל. 

בין רווי וסיגי עמד עניין אחד בלתי פתור שהעיב כל השנים גם על האווירה עם מוקי, בזמן שרווי היתה בחו"ל. העניין היה בנם הבכור של סיגי ומוקי, כשהיה תינוק ונשאר בלי רווי - המטפלת שלו (המטפלת שלהם) - בין סיום התואר הראשון בחוג לספרות ובין החלטתה להיענות מבין שתי ההצעות, להצעה שהעבירה לה אחת הפרופסוריות כבר באמצע שנה ג' להגיש בקשה למלגת מסלול ישיר לדוקטורט בחו"ל בברקלי קליפורניה. רווי שיתפה את צורף בעצם ההתלבטות וצורף שהיו לו חברים מראשל"צ שטסו לחפש את מזלם באל.איי בערך באותו זמן שבו הם למדו באוניברסיטה, נרתע, בהתחשב בסיפורים והשמועות על כמה מהם שנשארו שם ו'חטפו כאפות' באותה מידה שכמה מהם הסתדרו יפה אבל נשארו שם. הוא גם הזכיר לה את השאיפה שלו, של שניהם, לכתוב וליצור בעברית. בדיעבד הצטערה שלא שיתפה בהתלבטות גם את אימה ואחיה לפני ההצעה הנוספת, להיות המטפלת בתינוק שנולד לסיגי ומוקי, כששניהם היו גם הם בעיצומן של קריירות מבטיחות עוד לפני גיל שלושים. עם אימה ואחותה היו לרווי שיחות טרנסאטלנטיות כל שבוע בזמן השהות באל.איי, שיחות יקרות מאוד שתכליתן היתה בגדול לוודא שהיא בחיים ובקטן למטרת עדכונים הדדיים על המתרחש בחייהן ועל מצבים יוצאי דופן. למשל כשאימה עידכנה אותה שאבא של צורף רוצה לדבר איתה ושאל האם היא מוכנה שיתנו לו את הטלפון שלה בברקלי 'אם כי אין הכרח' הדגישה 'כבר בררתי איתו את פשר יצירת הקשר איתנו' ואז חזרה גם על עיקר השיחה; צורף נעלם, ההורים שלו אובדי עיצות, הם צריכים חברים שיעזרו להם בחיפושים. היא נהנתה מארוחת הערב המשפחתית ומאווירת החג המשפחתית, והם נהנו מהמפגש איתה פנים אל פנים אחרי כל כך הרבה זמן שנעדרה מארוחות משפחתיות ומחייהם באופן כללי. בחדר הבנות אחותה הכניסה שינויים רבים, מיטת הילדות שלה כבר הוצאה מהחדר ובמיטת הנוער של רווי שהפכה למיטה של לושי בגיל ההתבגרות, נפתח ארגז המצעים שעליו הונח מזרון דק מוכן לרווי. היא קרסה מוקדם אל תוך שנת לילה עמוקה על שק העייפות מתלאות הטיסה, שממנה הקיצה אחרי חצות בבהלה כשהיא זוכרת לפרטיו חלום מוזר. או שהיה זה הג'ט-לג בצרוף המזרון הדק שהפך את שנתה לקלה וחרב את שנתה. אחיה היו חסרים כל כך בשמחת המפגש עם אחותה וההורים, אבל מוקי עזב את בית ההורים כשהתחתן והיה נתון בסד לחצים שונים והאח הצעיר כבר התגייס לצה"ל לשרות בבסיס רחוק. רק בבוקר יכלה להתראות עם מוקי שקפץ להגיד שלום. 

אביהם יצא ליום עבודתו בסטודיו ואימם יצאה למשרד ומוקי שהרגיש כבן בית כבר יותר מרווי הכין לשניהם קפה ונשאר לשוחח עם אחותו. הוא ספק ניגש ספק רק רמז לעניין שהעיב כל השנים בהן רווי היתה בחו"ל והתקשורת ביניהם הצטמצמה לשיחות טלפון מועטות, ואמר לה עם גבו לעברה עוד בטרם הסב איתה לשולחן המשפחתי, בנימת מירמור קלה : "בשעות הבוקר אחרי שאני שם את הבנים בפעוטון ובגן אני יכול איכשהו לנהל את הזמן שאני צריך לפרוייקטים שלי. רווי שהיה לה מה לומר על סיגי אשתו, בחרה לדחות את העניין שהעיב על שמחת המפגש לאחר כך. כל הלילה, בשעות הקטנות, כשהג'טלג והחלום המוזר הקשו להירדם שוב היא ראתה בעיני רוחה תמונות וזכרונות מילדותה, שהיו חלק מהחלום המוזר. זכרונות הילדות צנחו עליה כמו שמיכת  פוך נעימה ועטפו אותה ברוך נוסטלגי. היא חשבה לשתף את מוקי בנושאים מעברם שהיו פחות טעונים במתח ממשבר חיפוש המטפלת שנפל על אשתו ועליו עם ההחלטה על הדוקטורט שהוצע לה בארץ רחוקה, בעת נסיקת הקריירה של סיגי שהרוויחה משכורת הייטק. כולם היו עירניים לעובדה שלא רק לסיגי היה חשוב לשמור על העבודה שלה כאמא טריה, אלא שמוקי היה מרוצה גם הוא מהשתלבות אשתו בענף תעשייה שעובדיו נהנו מפער גדל במהירות, בין שכרם לשכר העובדים בתעשיות הרגילות. גם לאורך ההריון סיגי עבדה במשרה תובענית כמנהלת-מוצר מוביל בסטארטאפ והפכה למפרנסת העיקרית בזמן שמוקי בעיקר התעסק בפרוייקטים עם ערך שנמדד באופנים שאינם בהכרח כלכליים. אופי המשרה שלה שחייב נוכחות באתר הסטאראפ שצמח למימדים של חברה, וגם הפך את מוקי המוצלח למחויב פחות, למשרת היחצן הפלואידית שלו במשרד פרסום, ולפרוייקטים עם הלהקה שפרסמה אותו. המוזיקאים היו קוראים לו לחזרות וסולחים לו כשהוא היה מתרץ את האיחורים להקלטות לפעמים כשהיו עניינים שחייבו אותו לטפל בתינוק ולהישאר עם 'הילד' בבית כשהיה צריך. 'הילד' כי בין האבות והנגנים בלהקה, להגיד שאיחרת בגלל התינוק או להגיד שאיחרת בגלל הילד היה אותו הדבר.

מוקי הסתכל על אחותו בשתיקה ושקל אם לומר לה שהיא נראית עייפה ובחר שלא - היא בטח כבר ראתה איך היא נראית ומן הסתם עדיף לחסוך במחמאות מהסוג הזה. רווי יכלה להסתכל עוד שעה ארוכה על אחיה בשקט ולבחון את הסימנים להתבגרותו בשנים שהיו רחוקים. וכך ישבו שניהם שותקים בנינוחות של אחים שלא יכלו להתראות ארבע שנים. כלומר יכלו אבל היה יקר נורא. היה כל כך נוח פשוט לשבת ולאכול איתו את ארוחת הבוקר הקלה שהיא הכינה וחלקה איתו וללגום באיטיות נינוחה את  הקפה, בלי סתם דיבורים להפגת זרות כמו בפגישות עבודה בהוואי האוניברסיטאי

 ?רווי שברה את שתיקתם - נכון לספר על חלום שחלמתי הלילה יהיה הדבר הכי משעמם בעולם

 היא השתהתה והתלבטה ומוקי הרים גבה בסגנון הכל כך אופייני לו שהמיס אותה

 "בטח שיעניין מה פתאום משעמם"-

ורווי סיפרה לו שביקיצה החצי טבעית קצת אחרי חצות הלילה היא זכרה חלום מוזר, שבו היא כבת גילה במציאות, רק שהחלום התרחש בחדר ילדותה בבית ילדותם שהיה במרכז העיר; היא עמדה בחלום בגבה אל מיטתה ערומה כביום היוולדה, ובשולחן הכתיבה שלה מילדותה שבו היתה מכינה שעורי בית, היה בלאגן נורא. היו זרוקים שם על השולחן מגובבים בערימה ספרי לימוד ומחברות וגם כלי אוכל שנועדו לסעודות חגיגיות, כלים יקרים מחרסינה מעוטרת וגביעים ליין מזכוכית דקה, כלים מהסוג שהיו משתמשים בהם רק לארוחות חג, עם סטים כפולים; צלחת קטנה וגביע יין קטן למנה ראשונה וצלחת גדולה יותר וגביע יין גדול למנה שניה ושני סטים של סכו"ם מכסף אמיתי. כמו הסכו"ם שהיו רואים לפעמים כשעבדו בקטרינג של אלפיון עליון שהיה משכיר ציוד יקר במיוחד, בארועים של מתעשרים וחברות שחגגו הצלחה עם העובדים- המתעשרים שהסטודנטים והחיילים הג'ובניקים שעבדו בקייטרינג, היו מרכלים עליהם באותן שנים, גם בשמץ קנאה וגם בשמץ זילזול ב'שחיתות' - מעניין באיזה דרכים ישראלים שהתעשרו טיפסו למאיון העליון היו מרכלים על המבליטים בארועיהם טעם יקר. ומלבד ההבלאגן על שולחן הכתיבה בחדר הילדות היתה בחדר נוכחות נוספת מבהילה של עובד שהיא הכירה מבניין המשרדים שבו היו חדריו של הסגל הזוטר בברקלי שאליו היא הוזמנה להשתייך בדוקטורט

אני מודה שעכשיו זה מתחיל להישמע עוד יותר מעניין" - עצר מיקי את תאור החלום"

 ואז סיפרה לו על הנוכחות בדמות בחור ישראלי מאל.איי שהיה כבן גילה, שעבד בצוות הטכני באוניברסיטה. ומוקי שוב עצר אותה בדבריה ותהה בנימה שהיה בה שמץ מירמור אם הבחור שנכח בחלומה,  הוא מישהו שהיא יוצאת איתו בברקלי, או שיצאה איתו ו'שכחה' לספר להם שם בבית, שמודאגים כבר מרווקותה בגיל שבסביבתו כשמדובר בבנות נחשב להתחלה של רווקות ממארת

רווי הכתה אותו קלות על כף היד

'אוף איתך מוקי תנסה קודם להקשיב לפני שאתה קופץ למסקנות. התשובה היא לא'

'? אבל היכרתם ממש' 

' .ברור לך מוקי שאם הייתי יוצאת עם מישהו בארבע שנים האלה כבר היית שומע על זה.  היתה ביננו הכרות שטחית מאוד'

בארץ כבר היו מציקים בהיסטריה לבנות בגילה במקרים שבו אחיהן הקטן כבר הספיק להתחתן לפניהן והעמיד אותן כלומר .במקרה שלהם, את רווי ואת החבר שלה (כשהיא היתה בת 'שלוש ועשרים' וגיל החתן המיועד היה ארבע ועשרים), במצב מביך.ך מוקי קצת התפלא איך אחותו לא מודאגת כמוהם בארץ מתיקתוק השעון בגיל שבע ועשרים, מול כל הדודות והבקרוב אצלכם. מוקי לא הבין, הוא באמת לא הבין איך יכול להיות שאחותו לא ראתה אף אחד בברקלי כמישהו שיוכל להיכנס לנעליו של צורף בסמוך לפרידה שנדרש לה זמן להחלים ממנה.ה 

אמנם צורף הציע נישואין והתאכזב כשהבין שאין כן חד משמעי אבל הם נפרדו יפה. צורף הבין את חרדתה של רווי ורווי הבינה את חששו מעתיד לוט בערפל בקצה השני של העולם כשבאמתחתה מילגת דוקטורט ובאמתחתו רק התואר בספרות ומעט ניסיון כתיבה בעברית בשנים שבהן התמקד בעיקר בלהיות אחמ"ש בחנות התקליטים והדיוי יד2 ועוד בזמן שאנשים בגילם כבר ההתחילו להרוויח משכורות הייטק והעיר הגדלה בקצב מואץ התייקרה בקצב מואץ גם אם לא במהירות כמו שהתיקרו נקודות על הגלובוס שבהן נחתו חברים שלו שכבר החלו לתקשר ביניהם ברשתות האינטרנט ולשתף מידע

למוקי שהתחתן עם סיגי כשסיגי היתה בתחילת ההריון עם בנם הבכור והיה מוקף חברים רווקים, היה קשה להבין איך רווי  שקעה בהסתגלות לחיים האינטנסיביים האקדמים וניזהרה  כל הזמן מ'סתם חרמנים' במקום זר עם מנהגים שונים וקשיים של אנגלית שפה שניה בקרב ישראלים שלמדו אנגלית בארץ 

"?טוב נו אבל איך זה שדווקא הישראלי הזה ואיך הוא קשור לחדר הילדות שלך ולבלאגן על שולחן הכתיבה"-

רווי שוב התרתה באחיה הקופץ בראש

"חכה רגע זה קשור בדברים שמודחקים לתתמודע"

מוקי שוב הרים גבה בסגנון החצי רציני חצי מצחיק שלו ורוי שוב התרככה רק מלראות אותו ככה אחרי כל הזמן שבקושי    שמעה אותו מדבר איתה בטלפון בקו הביתי

טוב קודם כל תרגיע הוא לא סתם אדם זר לגמרי. בכל זאת ישראלי. הכרתי אותו בשם ולפעמים במסדרונות הפקולטה היינו'

' אומרים היי אחד לשניה

'?רק היי במסדרונות? ולא ביליתם בקליקה של הישראלים יחד'

'טוב נו ראיתי אותו לפעמים גם בארועים לישראלים'

?אוקיי ואיך לדעתך הוא קשור לחלום שבו את עומדת ערומה בחדר שלך בבית הקודם'-

'אז זהו. הוא היה שם שרוע על מיטת הנוער שהיתה שלי והוא היה חצי ערום'-

'?מה זה חצי ערום'-

הוא היה שרוע במיטת נוער שלי שעברה ללושי עם המזרון הדק ששובר ת'גב על הארגז מצעים, מכוסה בשמיכה עד המותניים- רק הגב שלו היה חשוף והרגשתי שהוא נועץ בי מבטים, כלומר בי ובגב ובתחת החשופים שלי

'?וזה היה מבט מלחיץ'-

מוקי כיווץ שפתיים וצימצם עיניים במבט רציני

'?ברוררר המבט מאדם זר שנועץ בך עיניים בחדר ילדותך לא היה מלחיץ אותך '-

רווי התעצבנה שאחיה לא מבין וחשבה קצת ואמרה בקול כשהיא משחזרת את הפרטים 

ה'היה מלחיץ גם שהוא היה שרוע בחלום על המיטה לרוחב, באופן שבו הוא נשען על הידיים. אם כי כשחשבתי על זה התנוחה  הזכירה תנוחה של צלף במארב או מטווח'. רק בלי הרובה. מוקי הציע פרשנות נוספת:ת

"בפרשנות שלי לחלום שלך זה יכול להיות צייד וזה יכול להיות גם מישהו שנמצא במארב כשאת פיתיון לציידים"

' עכשיו כשאתה אומר יכול להיות, אם אני לא טועה, ששהוא עבד שם גם בתור שומר ' 

 'ולא היית איתו במיטה'

. היא התעצבנה והתאפקה שלא לסטור לאח החצוף. נמאס לה מהציקצוקים הצבועים שמלבישים עליה סינור ומושכים בשני קצוותיו על מותניה או לתחושתה לפעמים על צווארה.

'כבר אמרתי לך שבקושי שיצא לי לדבר איתו בשיחת מסדרון'

' ?והיית יכולה לראות איך מתפתח בינכם קשר של יותר משיחות מסדרון'

'לא יודעת. בכל מקרה הסיכוי היה מאוד נמוך בתקופה שהוא עבד בפקולטה ואין לי מושג איפה הוא היום'

'?והיית רוצה לדעת איפה הוא היום'

רווי גלגלה עיניים

נו די כבר מוקי! הוא היה חמוד והוא כן קצת ניסה להתחיל איתי בקליל, רק שחשבתי שהוא סתם טיזר שמתחיל עם כל אחת וניפנפתי אותו . היה ברור שהוא עובד זמני וגם אני שם זמנית אתה יודע - בדוקטורט אין קביעות ואין אפילו חברות קבועה. בסגל זוטר אין. צריך לחדש כל שנה אישור למחקר והדבר האחרון שהתאים לי אחרי צורף היה עוד מערכת יחסים מסוג שמחשב את קיצו לאחור

:ומוקי שוב הקשה עליה 

'?אם לא היה כלום אלא רק פלירטוט קל מצידו איך התתהכרה שלך הכניס אותו למיטת הילדות שלך'

'!זה בתתהכרה שלי. גם אני מנסה להבין'

'? ומלבד הטיזינג - היה בו משהו שונה משאר הישראלים שהכרת בברקלי או מבחורים שהיו חמודים בעינייך'

היה משהו מיוחד בזה שהחזיקו ממנו תותח על בתחומו בין שאר הטכנאים בסגל הטכני. בסגל האקדמי אמרו שהוא גם אחראי לרשת המחשבים בכל הבניין וגם מתכנת. היו שמועות פה ושם שקישרו אותו לריגול תעשייתי אבל זה לא היה דבר חריג שם. ם 

מוקי שתק רגע והפטיר

רב-סרן שמועתי'. שמחתי לעזור בפרוש'

'תודה אחי ממש יוסף פתרן החלומות נהיית לעת זיקנה'

 גם כן את! תזכרי כשאת יורדת עליי שזה חלום שאת חלמת ושאת גם יותר זקנה ממני בשנתיים- 

 היה לרווי משהו לומר על חלומות ועל פרשנויות ועל חלומות קולקטיביים שנזכרו במשנתו של יונג כבר יובל לפני כן אבל היא העדיפה שלא לחפור 

הוא החל לאסוף את הכלים מהקפה  ומארוחת הבוקר הקלילה ושאל אותה אם יש לה תכניות לאותו יום או שהיא צריכה עוד יום מנוחה

ב'בערב יש הדלקת נרות בבית של חברים ובגדול תכננתי עוד לנוח מהטיסה והג'טלג אבל בקטן אתה יודע מה אמא אומרת על 

'לנוח

טובב נו לנוח ננוח כבר בקבר. רק לפני שננוח בקבר -' מוקי חייך על אחת מאימרות אימם  ' - רוצה לשתות איתי עוד קפה בשטקליס המשופץ ליד 'המשרד שלי שאני צריך להראות בו נוכחות או שמפטרים אותי?

'?שטקליס זה הקפה איפה שהיה הפיגוע שצורף יצא ממנו בלי שריטה? כלומר בלי שריטה בגוף'

 כן ואולי גם תראי שם את דנה המלצרית שהיתה הריבאונד שלו אחרייך וחטפה רסיסים בבטן ולמזלה עוד עומדת על הרגליים אבל התחילה להתלבש כמו דוסית 

***

בדרך לשטקליס האוטובוס עבר בשדרות רוטשילד קרוב לאזור הבית הראשון שלהם. מוקי ענה לשיחה בטלפון הנייד שלו ורווי שוב התבוננה, מבעד לחלונות האוטובוס הפעם, בשכונת ילדותם. הם גדלו בבניין מסוג 'בית משותף' תלאביבי בן שלוש קומות על קומת עמודים שהיתה חלק מחצר משותפת, עם עם המון ילדים מהמשפחות הצעירות שאיכלסו בילדותם את שני הבניינים; בין השכנים היו עובדים מהעירייה ומהפריקליטות וגם חברים בהנהלת שני תיאטרונים וטייס אלעל אחד. תושבי השכונה השתייכו ברובם למילייה חברתי וותיק של פקידים בכירים ובוהמיינים ממשפחות אמידות

האוטובוס פנה מהשדרה. המראות שניבטו מבעד לחלון שוב השרו על רווי הלוך רוח מסוג שנח עליה לפנות בוקר עת ניסתה להבין פחדים ותהיות מהחלום המוזר וסבלה מהפרעת הייעפת בזמן ישראל. הלך רוח שעזב כשנכנסו למשרד של חברת ההפקות. מוקי ערך לה היכרות עם המזכירות וגם עם קולג שחיכה לו שם להתייעצות בעניין דחוף כלשהו איתו ועם אחד ממנהלי הפרוייקטים החדשים שנשכרו להובלת מבצע פרסום לפלטפורמת ציוד חופים, כך הסביר מוקי לרויי ששאלה מה זה 'פלטפורמת ציוד חופים' ולא הבינה, גם כשמוקי ניסה להסביר לה. היה ברור למוקי זה בעיקר שמדובר בקמפיין עתיר תקציבים 

  כ. כשהמנהל הפרויקט התייצב במשרד בחמש שש דקות איחור אחריהם, מוקי אמר לרווי שהוא נכנס עם השניים לחדר ישיבות "לחצי שעה גג" וכשהתפלאה איך בדיוק היא תעביר את הזמן כשהוא בישיבה, הוא אמר שאין בעיה שהיא תהיה נוכחת, אם לא נוח לה לחכות בפינת ההסבה ליד דלפק המזכירות. "כבר שכחתי את האלגנטיות הישראלית" רווי שמעה את עצמה אומרת וישר הבינה איזו טעות. ועוד ליד שתי המזכירות העסוקות, שעונות לטלפונים וטרודות במשימותיהן אך כל הזמן . מאזינות למתרחש מולן באוזן קרויה לשיחתם בכניסה למשרדים במאורגנים בחלל משותף אחד פתוח, מופרדים במחיצות.ת 

  ש"שיטת הסבת אולמות הייצור ו...השולחנות בסדנאות היזע... לנישות עובדים משרדיים ששוכפלה מארצות השפלה באירופה לשאר העולם....", כך הוזכר בסיפרון שנשאר לה בתיק היד מהטיסה בפרק שהתעסק ב"תנאים וכושר פרנסה, ואורחות החיים של צאצאי הפועלים בעולם, בשנות השפע במחצית השניה של המאה העשרים"ם 

?מה תהיה בחירתה של רווי: המתנה בפינת ההסבה מול הדלפק בכניסה למשרדים או נוכחות פאסיבית בחדר הישיבות

 היתה שאלה לגיטימית שעמדה בחלל המשרדים הפתוח וייתכן שהיתה מושא לסקרנותם של עוד אוזניים קרויות ברדיוס טווח שמיעה. במעט הזמן שהתאפשר להם לבלות זה במחיצת זו היא בחרה להישאר קרוב לאחיה בחדר הישיבות (המקום היחיד שבו נחסמו קולות ומראות משולחנות העובדים, המופרדות במחיצות הסמליות.ת

בעת הישיבה שארכה יותר משעה היא שלפה מתיק הסטודנטים שלה מחברת שהיתה בתיק באופן קבוע ונמנעה מלהקשיב לשיחתם המשעממת על התנאים להעסקתו של אחיה, תוך שהיא שוקעת במטלת סיכום-תרגום לעברית מתוך הסיפרון -  המשימה שבה החלה כבר בטיסה- היא היתה לפעמים  מכינה לעצמה סיכומים כאלו לפני שהחליטה אם לצטט מקור. ר

 -   במהלך הישיבה נזרקו לחלל האויר מילים באנגלית בעניין העסקתו של מוקי, מילים כמו 'קמפיין', 'טאלנט' ו 'סיי ' ('יש לו סיי')  

 .ה"התנתקת שם בחדר ישיבות" - ציין מוקי בתום הפגישה בחדר הישיבות, מחוץ לבניין שבו מוקמה חברת ההפקות הוותיקה  השניים צעדו בסך בינות הנופים התלאביבים שחוללו שמות בליבה של הגולה הזמנית. 

היא מצאה לנכון להיות איתו דוגרי ולומר לו שהיא מבינה למה הוא רוצה להיות מעורב בקבלת החלטות בחוזה שלו אבל היא מצטערת - זה משעמם אותה נורא. משעמם כמו אותיות קטנות בחוזה לשנה בסגל זוטר באקדמיה שצריך לחדש כל שנה. ה ומוקי הקשה עליה:ה 

"?משעמם זה חלק מהחיים - לא-

?בטח אתה נותן לאמא שתעבור על ההתחיבויות והזכויות שלך בחוזים שמחתימים אותך עליהם בקמפיינים- 

, מוקי אמר בלקוניות שלרוב כן 

תוך שהוא מחווה בניד ראש לכיוון מלצרית בלונדינית עטויה בחצאית וטוניקה ארוכת שרוולים מקופלים תחת המרפק, שהתרוצצה בין שולחנות שהועמדו על המדרכה בכניסה למסעדה, עם שלט מעוצב  בסגנון אר-דקו שהתנוסס לעיניהם של העוברים ושבים ברחוב ושהכריז

קפה בר מסעדה

שטקליס המשופץ

 עוד לפני שמוקי הוביל את רווי לשולחן הקבוע שלו שאליו הסבו כבר שני חברים שלו שרווי הכירה מנעוריהם, הם החליפו ביניהם מבטים שאישרו לרווי שזוהי המלצרית שהוזכרה קודם לכן בנושא החיפושים אחרי צורף 

רווי הבחינה איך הדופק שלה מתחיל להאיץ מול אחת מבין האנשים שנכנסו לתוך חייו האינטימיים של צורף כשהוא כבר היה  בניפרד ממנה והתגבר - אחת מבין אלו שנמצאו בפאזל שממנו הרכיבו את תמונת חייו אחרי הפרידה - זכרונות שהיא תצטרך להשלים בניסיון לסייע בחיפושים

אז זה היה גם הקפה השכונתי שלך? היית פוגש כאן את צורף? ' רווי תהתה'

לא מדוייק' מוקי היה שוב לקוני. המלצרית עמדה ליד שולחן ממש קרוב לידם, במרחק הבל פה והנימה שלו נהפכה קצת קצרת סבלנות. "התחלתי לשבת כאן קרוב למשרד הפקות אחרי השיפוץ. לפני הפיגוע הייתי ישוב בקפה השכונתי שלנו בשנקין". היתה פאוזה קצרה. '

.הפסקנו לשבת שם כי סיבות. שינוים - הם קורים ברוח הזמן" הפטיר, ורווי חדלה מלשאול" 

פרצופים שהיו מוכרים לשניהם מהשכונה שלהם שעברו בקירבת הקפה המשופץ ניגשו להחליף מילים עם מוקי ושאלו גם את רווי איפה היא ואיך זה שכבר לא רואים אותה יותר. אחרי זמן קצר שישבו אוחזים בספליהם, עלה בדעתה שאם כבר הם נמצאים בשכונה הישנה שלהם (ומוקי בערך אדון לזמנו כשהילדים בפעוטון ובגנון ) - אולי במקום סתם לשבת על קפה ומאפה, הם יקפצו באווירה נוסטלגית, לראות איזה שינויים התחוללו בבית הקודם שלהם בקצה הרחוב הקטן מרחק חמש דקות הליכה משטקליס המשופץ. אבל מוקי העדיף שהם יסעו כבר אל בית ההורים בשכונת רמת החי"ל שבמזרח העיר, שרווי תשנוץ קצת אם יש לה עוד תכניות בערב, והוא יספיק משהו מהתכניות שלו לזמן שבו יש לו שקט בבית - שלו - הדירה שאמא שלהם מצאה לו ולסיגי אחרי החתונה בשכונה שאליה עברו, ' כמציאה' - לא רחוק מהקוטג' של משפחת ווסרמן בשכונה שממזרח לאיילון, שאליו עברו מהבית המשותף בשכונת האמנים. המעבר לשכונה המתחדשת התרחש כשנולדה אחותם. אמא שלהם שהבינה בדברים האלו, חיפשה מקום שיותר יתאים להם מהשכונה המתיישנת ועתירת השוכרים הזמניים, בני גילו של בנה הנשוי, החריג בין חבריו שחיו  בנינוחות עם רווקותם.ם