המלחמה בראי אולפן החדשות והרקע מאחורי הפאנל: היבטים בהתדרדרות חברתית

 קיר המסך באולפן החדשות. הקיר מאחורי הפאנל הייצוגי (רוב הזמן) שהפך לשקוף. אף פעם לא ראיתי מישהו מהפאנליסטים או המנחים מסובב ראש להתרחשות התמוהה, שמעבר לקיר מסך. יש שם מעין משרד בגודל משתנה, מאוכלס בדמויות אנונימיות ומוכרות, שמתמלא או מתרוקן בלי קשר לשיגורים/יירוטים/נפילות או פגיעות. הדמויות מתרוצצות או ישובות מול שולחנות אופנספייס, שקועות בהתרחשויות ספק ספונטניות ספק מכוונות, שרק שרק במקרה נמצאות שם ברקע ומצולמות דרך הקיר השקוף. 

יושב.ת לו.ה דרוך.ה בביתו.ה הצופה הממודר מאותם גורמים ביטחוניים כלכליים היודעים דבר או שניים על המלחמה,  ותוהה על ההתרחשויות והמופעים שם מעבר לקיר השקוף, שהופכים לפעמים להצגות פנטומימה או אולי תיאטרון בובות? הוא, כלומר אנחנו, מחפשים הסברים איך לפעמים נהיה שם ריק ועוד בשעות הפריימטיים (בשיגרה). איפה כולם? הלכו לג'מבו? הלכו לשחק או לאסוף זכיות?

המצב הרגיל הוא שאין היגיון או הלימה בין השיח הקורקטי בפאנל, למופעים לילדים שמעבר למחיצה.

ויש את שיטת ההצקה דרך 'האנשים העוברים שלא מדברים'. עד עכשיו, למרות אינספור חציות דרמטיות של המשרד הזה שמאחורי הפאנל בפרונט, אין לי שמץ מושג לאיזו תכלית נועד האיתות הטורדני הזה של א.נשים שעובריםות מול העיניים של הצופים הממודרים מהשיחות שהשיח מסתיר. לפחות באולפן שומרים על שקט נטול הסחות-איום מסוג דברים בגדלים שונים נופלים, ברזים מתיחים זרמים בעוצמות משתנות, שרותים כימיים. חוץ מזה שזה קצת משפיל. מי שישמע אלגנטיות של צנונים בריטים. שמקדדים של מסר בחמש שכבות של כיסוי מצטדק.

 נשארנו עם פאנל רהוט שנותן מידע כללי על החדשות, ועם מסרים עמומים ברקע, שמועברים דרך שלושת הקופים האנדרואידים: לא שומעים בלי אוזניה, לא רואים בלי מסך של הסמרטפון בשליפה, לא מדברים בלי מיקרופון קטן פרווה.