עלייתו נפילתו ועלייתו מחדש של תום המלך המודח

המלך תום והמורה אורה

תום

תום בן שמעון היה מלך הכיתה. עד שבכיתה ד' המורה אורה החליפה את המורה טובה והחליטה על חילופים בכס המלכות. בהשוואה לבנים המקובלים בכיתה, שהיו בעיקר שובבים או טובים בספורט, הוא היה קצת חנון. הוא לא היה יפה במיוחד או גבוה ובטח שלא ספורטאי. על כס המלוכה הוא התיישב הודות לכישורים חברתיים, החיבה שרכשה לו המורה טובה ששלטה ביד רמה בכיתה הצפופה והיותו תלמיד מצטיין. 'מורה של פעם' קוראים למורות הטובות המנוסות מסוגה של טובה שאנחנו היינו בין השנתונים האחרונים שזכו ללמוד בכיתותיהן. היו לו לתום הומור כובש ונטייה שהתחילה אצלו מוקדם לפלרטט עם בנות כיתתנו. 

בקרב הבנים הוא התבלט בתחום חדש באותן שנים הרבה לפני שמחשבים ביתיים נכנסו לכל בית יחד עם האינטרנט. היה לו בחדר(!) קומודור 64 שנישמרה לי בראש תמונה שלנו, חבורה קבועה של בנים שהקיפו אותו ועוד כמה בנות שנקראו להכין איתם הצגות לשעורי חברה. תוכן ההצגות היה חלק משעורי בית בתנך על הסיפורים המקראיים.  למרות שהיה ברור לכל הכיתה מי הן הבנות שתום מחבב במיוחד (בדרכו המקורית הוא דאג שיהיה) אנחנו, הבנות שהצטרפו להכנת ההצגות לא היינו ביניהן. התבקשנו להצטרף להכנת ההצגות עם שעורי הבית שבהם כתבנו רעיונות שצורפו להצגה בקבוצה. בהכנות להצגות התאספנו בביתו שבו בלטה נוכחותו של אביו, טיפוס מיוחד,  שהיה נכנס לבית מעת לעת, לבוש בדובון חאקי. רוב הזמן הוא היה עסוק בחצר. דמותו מעורבבת לי בעמימות בזיכרון עם האב במערכון של הגששים, שמנסה לאמן את בנו הנוטה ללמדנות להצטיין בכדורסל.

בין בנות החמישיה המובילה, חמשת החביבות על מלך הכיתה, לא היתה מלכת כיתה עד שתום הציע חברות לנטע, אחת מהחמישיה. נטע היתה ילדה חברותית, נאה, רזה מאוד, תמיד לבושה טיפטופ כמו אמא שלה. הכרנו את אמא שלה כמו שכולם הכירו את ההורים של כולם בקרית חיים, במהלך שש שנים לימודים באותה כיתה.

 לכל החמישיה המובילה היה כישרון ריקוד. נטע היתה מכינה לשעור חברה ריקודים עם דנה, על רקע שירים שהיא הקליטה בטייפ של אחיה הגדול מהרדיו. בנות החמישיה חוץ מנטע היו: דנה, טייץ (תום שינה לה את שם המשפחה ווייס לטייץ וזה הפך לכינוי חיבה שלה), שמנדריק הכינוי של הילדה הכי יפה בכיתה ואשרת מנקלס.

 דנה יכלה להיות מלכת הכיתה אבל אמא שלה החדהורית שהיתה אישה מרשימה לא באה לאורה טוב בעין או ההיפך; טייץ (שם חיבה שהיה משחק מילים על שם משפחתה שהמציא תום) היתה שכנה של דנה, ילדה גבוהה, ספורטאית טובה, מצחיקנית עם פנים מאירות שאי אפשר היה שלא לחבב. בעיניי היא היתה קצת דומה למולי ריינגולד מסרטי הנעורים בבתי הקולנוע. בפורים באחת השנים היא התחפשה לדמות של דריל האנה בשבט דוב המערות.

שמנדריק, הילדה הכי יפה בגן, כלומר בכיתה, היתה קצת מלאה, לא שמנה, אבל זה שם החיבה שתום בחר לה. שמנדריק היתה חברה טובה שלי מכיתה ד'. בסוף כיתה ג' היא הצליחה לשנע אותי פעם אחד להצטרף לריקוד שהמורות ארגנו לטקס סיום נושא 'ארגון השומר', על המתיישבים בגבעות שייח אברק. כל שבוע הקריאו לנו מהספר 'אנשי בראשית' של אליעזר שמולי. על אלכסנדר זייד וחבורתו שניצחו את הפורעים והצמיחו חיטה בקרקעות השוממות שקנו מתוך אדמות שייח אברק. הטקס היה בגן לאומי מאה שערים מול ההורים, והשתתפו בו בנות עם תלבושת של חלוצות ומטפחות, ובנים שהלבישו כמו חלוצים. הריקוד היה בזוגות. הבן שאיתו הייתי צריכה לרקוד עבר גם הוא עם גילי לכיתה החדשה.

 שמנדריק רצתה לצרף אותי לחמישיה. הן היו מכינות לשעורי חברה ריקודים בסגנון שלמדו בחוג ג'ז ואני שהלכתי לחוג בלט קלאסי התקשיתי להשתלב בהוואי האיך לומר, קצת יותר מחוספס והכוראוגרפיות לשירים של להקות פופ.

אחרונה חביבה בחמישיה היתה אשרת מנקלס, שהיתה קצת מכשושה. היא נתפסה כאחראית לכתובות מקניטות שהיו מרוחות בגיר על המדרכות בדרך שכמעט כל הכיתה עברה בה אל ובחזרה מבית ספר. היא היתה  תלמידה טובה, ילדה יפה עם צמה שהשתפלה על גבה. בוועדת קישוט נאלצנו לסבול מחברתה ונטייתה לסכסך ולעיתים אף להשפיל.

בהדרגה המורה אורה החלה להתמרמר על הבחירות המוסיקליות שהושמעו מהטייפ של נטע שהובא לשעור חברה, כרקע לריקודים שהחמישיה הכינו. פעם הן הכינו ריקוד לשיר של רוד סטיוארט (האם אתם חושבים שאני חושני בתרגום חופשי). אורה עצרה הכל ואמרה 'עד כאן' (או משו כזה), ביקשה שהן יפסיקו לרקוד ושיורידו את הסרט מצח בסגנון רקדניות מהקדם ארוביזיון. אורה החליטה שהיא לא מרשה לבנות הכיתה להיות עם הסרט הזה בבית ספר, וביקשה שאם כבר החבורה רוצה להכין ריקוד שזה יהיה עם שיר בעיברית. בשבוע לאחר מכן השיר הניבחר היה להיטם של להקת פופלקס (קוראים לי איציק) ואחריו כיכבו השירים מהאלבום הראשון של משינה.

החזרות להצגות על בסיס סצנות מהספרים שלמדנו בשעור תנך עם החברים של תום איכשהו הרגישו לי יותר טיבעי מכוראוגרפיות לשירים קיצביים. היה כיף בעיקר החלק של עיבוד שעורי הבית מהמחברות לקטע כתוב אחד, שבו פיתחנו כישורי קופירייטינג גולמיים כשהקו המנחה היה להמציא סלוגנים קליטים על בסיס תשדירי שרות בערוץ היחיד בטלביזיה, עם התוכן שלמדנו בתנ"ך. על כיבוש העמים בעבר הירדן וכנען בספר יהושוע, המצאנו פראפרזות לפרסומות של מועצת הפירות והירקות. לסיפורים מקראיים מימי השופטים והמלכים נמצאו איפיונים מדמויות בתשדירים על אגרת הטלביזיה, חברת חשמל, הטוטו וכו'. בהפוגות מההמחזה לשעורי הבית שכתבנו, היינו מתאספים סביב תום, כשהוא היה משחק במחשב. אלו היו משחקים פרימיטיבים מוכנים בדיסקטים וכאלו שלימדו בחוגים להריץ עם פקודות בתכנת בייסיק שלימדו שם. לפעמים הוא היה נותן לאחרים לשחק בתורות.

 היו מחשבים בבתים של עוד ילדים, גם אצלנו, שבעידן טרום האינרנט, חוץ מלהדפיס בהם, לא היה להם שום שימוש. אצלנו הקומודור 64 הפך לכוננית עם עציץ, לאחר שהציפיות ממני שאמשיך למתקדמים בחוג מחשבים התבררו כגבוהות מידי. הייתי בחוג מתחילים ולמרות שעשיתי את התרגילים בתוכנה פרשתי והמשכתי בחוגים שהתאימו לי (בלט, שחיה, חלילית וקרמיקה במקלט מלאכה בבית ספר). התוצר הסופי של כל התרגילים בתוכנה היה 'הרובוט איציק', דמות מצוירת בפיקסלים שאפשר היה לפקוד עליו לעשות תנועות בידיים וברגליים או שאולי היו עוד פיצ'רים מגניבים כאלו אני כבר לא זוכרת, אותי זה שיעמם. לשחק פקמן ופינגפונג היה נחמד. לא יותר מזה. בכל זאת רובנו לא סבלנו מלהסתכל על מלך הכיתה שכל הבנות אהבו אותו וכל הבנים רצו להיות כמוהו, מלהטט על המחשב שלו. במקרה שלו זה באמת היה המחשב האישי שלו.

'הפסקת אשכוליות'

היה עניין קצת מוזר כשחושבים על זה כעבור שנים רבות, רבות מאוד, עם חיבתו של המלך תום לנושא 'בנות'. בנות באופן כללי או אפילו נשים, או הגוף הנשי. הוא מצא דרך מיוחדת לבטא את חיבתו לקימורים הנשיים אצל נשים מבוגרות בטלביזיה, שצונזרו אך לא לחלוטין , בצילומים שהיו מופיעים עם כיתובים משועשעים בעמוד האמצע בעיתון 'לאישה' וגם בחוברות פלייבוי שהתגלגלו לידיו של שוקי מלר. 

היה לו למלך שלנו ריטואל קבוע בהספסקת עשר סביב 'מחברת הערומות'. 

אחרי שהמורה היתה עוזבת את הכיתה לכיוון חדר המורים תום היה מכריז:

'בנות, הפסקת אשכוליות!'

תמונה שהיא טוב טעם צרוף, של חבורת הנשים הרצות בפארק בבגדי ספורט צהובים שהבליטו אצלן חזה גדול מתנדנד, היתה עולה לנגד עיננו, שנחשפו למראה כמעט כל ערב בתשדירי שרות של מועצת הפירות בערוץ הטלביזיה היחיד. החיקוי של קריאת הספק במאי ספק מאמן שהיה מכריז לעברן בסירטון במילים האלו: 'בנות, הפסקת אשכוליות!'היה השלב הראשון בריטואל.

מיד לאחר ההכרזה היתה מתכנסת כמעט כל הכיתה סביב שולחנו של תום שעליו נפתחה המחברת עם החומר האסור: תמונות של בחורות ערומות שניגזרו מלאישה ועוד מקורות. השלב הבא היה תור של ילדים שהביאו מהבית  חומרים חדשים למחברת שתום החליט אם יתאים לו להדביק במחברת. הבנים הגיעו בשביל המחברת והחומרים שהם סיפקו, הבנות בשביל לראות את תום בריטואל היומי של 'הפסקת אשכוליות'.

בדרך כלל החומרים היו מ'לאישה'. לפעמים היו תמונות עם בגד ים של סמנתה פוקס שהתאימו לו לקונספט. שוקי מלר תרם תרומה ניכבדה עם החומר מפלייבוי שהוא גזר מתוך חוברת שלעיתים הגניב בילקוט והרשה לבנים להעביר ביניהם בהתרגשות. עד שיום אחד המורה אורה תפסה אותו על חם ושמה סוף לעסק המפוקפק. 

המורה אורה שהדיחה את המלך תום

המורה אורה [שם בדוי שמה היה שם אחת מארבע האימהות] החליפה את קודמתה בתפקיד המורה טובה  [שם בדוי] שלמרות העומס של 43 ילדים בכיתתה, השתלטה על העניינים ועם תום היא הסתדרה לא רע. אורה שבכיתה ד' פגשה בערך שלושים מאיתנו השתלטה על הכיתה אם כי היו ארועים חריגים שבהם שלושת הצדיקים (כינוי שנתן להם המורה בחווה החקלאית על שמות המשפחה של שניים מהם ושמו הפרטי של השלישי שהתחילו בצ') או 'התכשיטים' כמו שהיא קראה להם, הצליחו להוציא אותה מהכלים. כלפי תום שהיה תלמיד טוב וממושמע, היא פיתחה עוינות מאז התפוצצות פרשת המחברת, שהפכה הדדית והלכה וגברה עד שבשיטותיה היא גברה עליו והדיחה אותו. 

תכניתה היתה מבוססת על מהלכים שהיום אין סיכוי שהיו עוברים למחנכת כיתה בשקט. היא היתה מבקשת ממני (מתוקף היותי יו"ר וועדת קישוט) מתום ומאודי גרוס, שבמקרה היינו שלושתנו גם שלושת התלמידים הכי טובים בכיתה, לצאת למסדרון עם בריסטול ועוד חומרי עזר להכין איזה קישוט דחוף. באותו זמן, כך התברר, היא ניהלה עם הכיתה שיחות על תום, על השפעתו השלילית, על תפקידם של מלך או מלכת הכיתה, ועל הסיבות שבגללן תום מהווה בעיה. 

היא היתה מוציאה את שלושתנו למשימות קישוט כה דחופות שהפסדנו לימודים עם כל הכיתה (כלומר שיחות בשעור חברה) גם לאחר שתום כבר הודח. תום הודח מכס המלכות אך לא הושפל עד עפר. נשארו לו חברים בנים אבל הוא נפגע מהירידה במעמדו בין הבנות וגם ביכולת שהיתה לו להוביל בסגנון המקורי שלו. התחילו לו טיקים עצבניים בעיניים.

 להבדיל, התברר שהיא חשבה שאני מתאימה לתפקיד מלכת הכיתה. שזה קצת לא תואם לאופי שלי. הייתי חברותית אך בישנית. ביום הולדת שלי בשעור חברה בכיתה היא התרשמה מתכנית של משחקי חברה שהעברתי ובפורים היא הטילה עליי לגלם את אחשוורוש במסכת קומית. איכשהו הצלחתי אבל להיות במרכז העניינים לא היה לי טיבעי כמו לילדים מנהיגים באופיים.

הספסל של המקובלים באוטובוס

עם ההדחה של המלך היפה, השנון והמקורי שאהבתי אהבה ניכזבת כמו בערך כל הבנות בכיתה, נשאר וואקום. המורה אורה, אישה דתיה שהונחתה באורח פלא דווקא לבית ספר חילוני לכיתה משותפת לבנים ובנות, בחרה בי בתור תלמידה טובה, ממושמעת, מקובלת מספיק ונוחה להפעלה. יש להניח שבכיתה של בנות בבית ספר דתי היה יכול להצליח לה, שהורידה את תום המלך, להרים אותי המופנמת. אבל בכיתתנו, לא רק שהיה צריך להתחשב בדברים שבנים רוצים, אצל מי שיוביל אותם, אלא שהופעלו עוד כוחות חיצוניים לבית ספר, חזקים מכוחותיה: התנועה, עיתוני הילדים והנוער, הרדיו והטלביזיה. 

בסופו של תהליך טבעי שלא תוזמר ע"י דמות סמכותית כלשהי, נכנס לוואקום ילד מהכיתה המקבילה שהיה טוב בספורט וכדורגל ודי חתיך אבל נטול כל התכונות של המלך המודח. בעצם בכלל לא עניין אותו להיות מלך הכיתה שלנו. היתה ילדה חדשה בכיתה, בלונדינית תמירה חייכנית ויפה. מתבקש לומר שהיתה גם אופה. מיני. היא התחברה במהירות לנטע שגרה קרוב לבית שבו משפחתה עברה לגור. אפילו שאז לא היה דבר כזה בסטי, הן נהיו בסטי, התלבשו שתיהן באותו סגנון, עשו יחד פן בשיער ורק בריקודים קופר מיעטה להשתתף.

מיני (בהשראת כיתוב מעל תמונת מיניאטורות על טישרט שהיא לבשה פעם לערב כיתה) היה שם חיבה שתום הספיק להמציא לה כשעוד היתה לו השפעה. מיני (ששם משפחתה היה מגיני) הצליחה לפלס במהירות את דרכה לחמישיה שהפכה לשישיה, ולספסל המקובלים באוטובוס, למרות שנכנסה רק בכיתה ה', ובלי שום גיבוי מאורה, שמבחינתה התלמידה החדשה  לא הריחה ולא הסריחה. היא היתה חכמה, תלמידה טובה, לא עשתה פרובוקציות ומיעטה להשתתף בריקודים שהמורה אורה תיעבה. המלך החדש הציע לה חברות והצטרף לכיתתנו בפעולות בתנועה (כמובן שהיתה פעולה שבה המדריכים ניהלו הצבעה בעד ונגד, עליו על חבר שלו שקיבל פחות קולות ממנו, אך הצליח לעבור בניגוד לחבר השלישי שלא הצליח למרות שבינו לבין זה שהצליח היה רק הבדל אחד: האזור בקריה שממנו הוא הגיע שדווקא היה ממש קרוב לקן התנועה) ומסיבות הכיתה.

 מיני היתה הראש מאחורי מהלך מבריק (זה היה מהלך שלה שהיה מאוד שונה מהסגנון של המורה אורה). היו ילדים שהתלוננו שהמקובלים משתלטים בביריונות על הספסל האחורי ולא נותנים למי שלא בחבורה שלהם לשבת שם. אורה התערבה, היתה שיחה בשיעור חברה והוסכם שהם לא ישתלטו. בטיול הבא של כיתה ו' 1 התמקמה בספסל האחורי חבורה של מקובלים אבל לא הכי. הבנים שתפסו את חמשת המושבים הנחשקים (והבנות שהתקרבו) התאכזבו לגלות שמיני, תום והשישיה המובילה, התמקמו לשם שינוי בפרונט של האוטובוס, קרוב למורה אורה.