זה הבלוג שלי

wrong interpretations happen צו השעה להקליל ולקצר וסליחה עם מי שטרחו לקרא במסך קטנטן פוסט ארוך כאורך הגלות בנושא תכנית הבידור בכאן11: 'בואו לאכול איתי' הפורמט הישראלי. יש דברים שנשמעים מתוחכמים בגיל צעיר ומטרחנים בגיל שלי. מה שנשאר זה אחרי שקיצרתי. העונות   הראשונות של תכנית הטלביזיה 'בואו לאכול איתי' בפורמט הישראלי  שודרו בימי שישי בצהרים נדמה לי. אצלנו בבית אמא שלי היתה מפיקה ארוחות משפחתיות טובות בחמשת ימי השבוע הרגילים, לצד היותה סושף של אבי שפיתח כעוזב קיבוץ צעיר תחביב בישול והצליח להתעלות כבשלן ארוחות גורמה בסופישבוע שהיה 'נח' בבית ובארוחה השנתית לזוגות חברים קבועים שלהם כל שנה ב31 בדצמבר כשהיה תורם להיות המארחים.  איכויות ארוחות השף שהצליח לתכנן ולהתקין לנו במטבחו הביתי ובישל גם לזוגות החברים הקבועים בארוחות הסילבסטר ולפעמים לקרובי משפחה רחוקים וחברים פחות גרגרנים מ'היחידה' (הוא היה קצין בשייטת וכמעט תמיד היו לוקוסים קפואים מנוסרים בפריזר שהיו חומר הגלם לבויאבז המפורסם שלו יחד עם הטריים שמצא) היו הסיבה שחברים הציעו לו בפרישה לפתוח מסעדה, אך הוא סר...

 א.הג'ינגי מ'שוטי-הנבואה' יכול להיות שלא הוא זה שהשמיע קול ציוץ. היה שקט. היה אפשר לשמוע ציוץ שנשמע מוזר או זר לציפורי השיר התלאביביות. לא היו כל כך הרבה תוכים בתל-אביב ולא היתה תנועה סואנת בשדרות רוטשילד. גם השדרות עצמן היו שקטות ללא אנשים וגם במדרכות התמעטו הולכי הרגל. היתה תנועת אוטובוסים ותח"צ, ללא תלות באפליקציות מהג'הינום וללא ביזבוז של יום עבודה בערך, על פיענוח השיטות לתיקוף כרטיס רב-קו לנסיעות נקודתיות. והיה אפשר למצא חניה לרכב פרטי גם בלי המדבקה. עם תיסכול וקצת בדוחק אך לא בלתי אפשרי. בשדרות לא היו השבילים, בוודאות לא היו השבילים לאופניים. אף אחד לא הלך בשדרות בשבילים שאולי היו ונעלמו, נהפכו לישנים וסדוקים, מכוסים בעפר וליכלוך מהפיקוסים ואפלוליות תמידית בין שורשי האוויר השתלטניים ושורשים אגרסיביים בקרקע שאופיניים לעצים החביבים על האדריכלים ועל פרנסיה הראשונים של עיר הגנים המודרנית תל-אביב ואמניה הוותיקים, שהתלוננו על האור הישראלי החזק: פיקוסים הם עצים חזקים שמחזיקים מעמד ועושים הרבה צל גם בתנאים של מישור החוף הישראלי.  אולי שמעתי מהכיוון שלו מישהו שורק לעצ...