זה הבלוג שלי

 חלק 2 - רווי  טיסת הקישור מאל.איי לאינסטנבול בדרך לתל-אביב התעכבה עיכוב קל, וקבוצת ישראלים שתכננו להספיק אל הטיסה משדה-התעופה התורכי לנתב"ג התגבשה מכורך הנסיבות. מעבר לקיצור זמן השהות באינסטנבול שהיה קצר מלכתחילה (רק שלושת רבעי שעה לתנועה מסורבלת בטרמינל) הישראלים שהמתינו ראשונים לחוצים כבר ביציאה מהמטוס נאלצו לרוץ מקצה אחד של הטרמינל לקצהו השני כשבדרך התבצע בקפדנות ובאיטיות בידוק בטחוני שיצר תור ארוך. נמצא בין הנוסעים הישראלים מי שישכנע את צוות הבידוק בשם הקבוצה, באנגלית ובמחוות מקומיות שהוא התמצא בהן, לוותר להם על התור בזמן הקצר שנותר עד לטיסה שלהם לתל-אביב. סיפרון שחולק לסטודנטים (ולסגל זוטר) בקמפוס ברקלי קליפורניה, בשנת 2003 בכותרת: 'שמונה אינתיפדאות פועלים בעולם' שהיה מונח בתיק יד של ד"ר רווי ווסרמן  היה עבורה עוד מקור לחשש. היא חשבה לקרא את הסיפרון בנושא קרוב למחקר שלה והניחה אותו בתיק יד שהיה עליה בטיסה (והספיקה לקרא חצי ממנו). את הבדיקות הרגילות, רווי וכל מי שהיו איתה בתור עברו בלי עיכוב מיוחד והיא כמעט כבר נשמה לרווחה בהקלה. אבל אז החלה עוד ריצה מבוהלת שוב,...

הדמויות והארועים שמוזכרים ויוזכרו בסיפור 'יכולים יותר' בדיוניים. קו העלילה מבוסס על תופעות מגמות ומקרים שהיו בשנות התשעים ושנות ה00. יכולים יותר - פרק ראשון מתוך תשעה היה יום סתוי קצת אחרי חופשת החגים, כשצורף (מבטאים במלעיל כמו עורף) נתקל במקרה בסולן השני בלהקה. הם הלחינו שיר שכתב ושנכלל באלבום שלהם וצורף לא הצליח שלא לחייך לעבר הסולן שהוא בדיוק שמע בווקמן. הסולן חצה את קומת העמודים בבניין המשרדים שהיה ממול הדירה שצורף ורווי שכרו עם שותפה, באחד הרחובות הכי שוקקי חיים בתל-אביב, אחרי שצורף ורווי הכירו באוניברסיטה.  הוא שמע באוזניות עם הקסטה של האלבום הראשון שיר ששר הסולן השני. צרוף מקרים שלא היה לגמרי בלתי צפוי, כי צורף היה מתאבסס בווקמן על האלבום הראשון שלהם. לקראת כל נסיעת אוטובוס מתל-אביב לראשל"צ, הוא היה מצטייד לדרך בווקמן ובמלאי 2-3 קסטות. אותו אלבום היה מתנגן אצלו גם בווקמן וגם בנגן דיסקים שעזרו לו לקנות בגיל 17, יותר מכל אלבום אחר. הוא רכש את האלבום הראשון של הלהקה בקלטת ממשכורת-מדריך בקיטנות הקיץ של העירייה. לפני זה מתוך קלטת מוקלטת בין חברים, היה רושם לעצמו את מילות...