זה הבלוג שלי

אוקטובר שנת 2003 היינו בחופשה בניו יורק. על גדת ההדסון באזור הרציפים ליאכטות או משהו כזה, מרחק הליכה מהויליג'. מצאנו את עצמנו באיזה ארוע יום א' להמונים. הפנינג. בחסות המותג 'רדבול'. הם אירגנו תחרות משעשעת סביב הסלוגן שלהם אז, שתורגם בפירסומות בערוץ 2 ל: "רדבול נותן לך כנפיים".  המשתתפים התחרו על בניית מכונות שבכוח שרירים ומכניקה בלבד (ללא מנוע) יצליחו לעופף למרחק, מהרציף עד להתרסקות אל תוך המים. השופטים נתנו ציונים על גם על המרחק אבל לא רק. גם אבל לא רק היה המוטו. שנה לפני זה הייתי קהל בארוע ממש דומה, שעליו להבדיל מה'הפנינג' הניו יורקי, ידעתי מראש. בחסות אותו מותג, בצפון תל אביב על גדת הירקון. תהיתי האם יתכן שבמנהטן חיקו משהו שיזמו בעיר שהיא קצת שלוחה של ניו יורק במזרח התיכון. או שלהיפך. דורX בארץ, הצעירים של תחילת ה00S, גדל על תרבות חיקויים של הדבר האמיתי שהגיע, באיחור (טוב פסדר, ב דיליי) מניו יורק או מלונדון. או מכמה בירות אירופיות קלאסיות.  'אירופה הקלאסית' עוד יש בכלל דבר כזה? בחיפה, העיר שלחופה הצפוני גדלתי, היו שניים וחצי מועדונים צמודים ...

  א.הנער הכחוש נער כחוש לכד את תשומת ליבן של האם והבת ברחובו הראשי של הפרבר. האם תהתה מהיכן נראה לה הנער מוכר ונזכרה. היא ראתה אותו צמוד לביתם של זוג מכרים שלה ושל בעלה, בארוע חברתי שהמכרים ערכו בביתם. בפרבר כולם הכירו את כולם. האם תהתה באוזני ביתה על קנקנו של הנער. הבת, שמה איה, הכירה אותו מהתיכון של הפרבר, מכיתה מקבילה. הוא נראה לעיתים ברחובות הפרבר, כשהוא מתהלך בגפו, נרתיק גיטרה תלוי לו על גבו. אולי לקח שעורי נגינה אצל מורה בפרבר מרוחק. שלושה ילדים יפים היו למכרים שבביתם ראתה האם את הנער הכחוש. בנם בכורם היה קצת פירחח. ביתם השניה, צעירה מאיה בשנה, היתה נערה מופנמת, תלמידה מצטיינת.   איה הכירה גם אותה בפניה ובשמה. היא תהתה על השידוך, שהרי ביתם של המכרים איננה הזיווג המובן מאליו לנער הכחוש. כשהוא לא הסתובב ברחובות הפרבר לבדו, היה מוקף בחבורת נערים תוססים מתנועת הנוער. הוא הצטיין בנגינתו על גיטרה חשמלית הופיע בהרכבים מוזיקליים בתנועת הנוער או בארועים שהתקיימו בהאנגרים תעשייתיים בעיר וכונו 'ערבי להקות צעירות'. לא רק למיקרופונים על במות להקות צעירות הוא ניגן אלא גם למי...