זה הבלוג שלי

כולם עומדים ומחכים, חבורות חבורות, ברחבה של בית העם. טקס סיום שנת הלימודים עומד להתקיים שם, באולם שיכול להכיל בערך שלושמאות תלמידים. עשר כיתות ז' רגילות ועוד שתי טיפוליות. אני נרגשת יחסית לשאר בני השכבה שרק סופרים את הדקות עד שיתחיל כבר החופש הגדול. אתמול המחנכת אמרה לי שבטקס יחלקו תעודות הצטינות ואני המצטיינת של הכתה שלי. מהבודדים שעדיין מייחסים חשיבות להצלחה בלימודים. החברות שלי מייחסות אבל לא סיפרתי לאף אחת מהן עד עכשיו. רציתי אבל לא מצאתי את הרגע הנכון. לימדו אותנו שלא טוב להשוויץ יותר מידי כי יש אנשים קנאים. אני קצת מאמינה בזה. אנחנו מוצאות לנו פינה שקטה בשולי הרחבה המרוצפת מאבנים פראיות מנוסרות, מתחת לאקליפטוס עב גזע. מקשקשות ביננו לבין עצמנו ומרכלות על ההתרחשות מסביב תוך כדי הכנת שרשראות מהעלים שהעץ משיר בנדיבות: קל לנעוץ את פטוטרת העלים שלו בקצותיהם ומלאכת הריפוי בעיסוק הזו, הופכת לחלק בלתי נפרד מהוואי החבורה שלנו בהפסקות, כהפינות המועטות בצל האקליפטוסים בחצר בית הספר או בכל מקום שבו מכנסים אותנו בימי לימודים, נותרות פנויות. הולך לי בלימודים בקלות ואין לי שום בעיות יו...